בית הזכוכית הטורקי

עלינו לצאת מחברת העוללים התמימים של העולם ולהיכנס לעולם המבוגרים. יש לחדול משימוש בכייני בתסמונת "אכלו לי שתו לי", כל העולם נגדנו, כולם אנטישמים וכדומה. טיעונים אלו נכונים אך בחלקם ולא המכריעים שבהם. עלינו לחדול לחפש ידידים בעולם ולהבין כי אך בעלי אינטרסים משותפים מתקיימים בפוליטיקה העולמית ואותם עלינו לאתר. יש להכיר בכך כי עולמנו הינו מנוכר ומונע מאינטרסים זהים או מנוגדים. ולכן, עלינו ללגום כוס מים קרים, להרגע, לגייס קור רוח ולהבין כי ממש כביתנו אנו, הבית הטורקי עשוי מזכוכית דקה ושבירה ומי שגרם לכך הינו טאיפ ארדואן עצמו בלולינותו כי רבתה. כל שנותר לנו הוא להרים את האבנים שסיפק לנו ארדואן ולהשליכם חזרה על-מנת לתמרן מדיניותנו כהלכה.

טורקיה כנוטלת הובלת הדה-לגיטימציה לישראל

לכאורה, אירן של הגמד השעיר והמתוחכם אחמאדינג'אד היא העומדת בראש מסע הדה-לגיטימציה של ישראל, אך הדבר נכון רק בחלקו. אירן אינה נהנית בשלב זה מתדמית עולמית של מדינה בעלת שילטון לגיטימי, כך שמסעה נגד ישראל ניראה כעוזר לישראל יותר משמזיק. מכאן, שהטורקים הם שנטלו את ההובלה היעילה יותר בניתוב העולם אל היישורת האחרונה במסע לדה-לגיטימציה של ישראל, באשר טורקיה עדיין נהנית מלגיטימציה עולמית יחסית. חשוב יותר, טורקיה מהווה נידבך מכריע בייצוב המדיניות האירנית של "הסהר הגיאופוליטי השיעי" המכוון כנגד ישראל בשלב ראשון ואירופה בשלב הבא ומכאן, הרי שדחיקת הטורקים לפינה בדיוק באותו האופן אך בכיוון מנוגד, נושא את הסיכוי כי יחזיר המצב לקדמותו ואף ישפרו. אין האמור כאן בא לרמוז כי יש לנתק או לגרום לניתוק יחסינו עם טורקיה, נהפוך הוא, קשרינו עם טורקיה הינם חשובים לנו אך חייבים הם לבוא ממצב של זהות אינטרסים. בידנו האפשרות לגרום לטורקים, כמו גם לאחרים בעולם, לחשוב ולהאמין כי היחסים עם ישראל חשובים להם טקטית ואפשר כי גם אסטרטגית. על-מנת להשיג זאת חייבים אנו לנקוט באסטרטגיה וטקטיקה חכמה עוד לפני זו הצודקת. ביחסים בין מדינות, אין קיים "מצב נואש", נואשות המצב היא אך בראשינו. אין קיים מצב שלילי שלא ניתן למנפו ולהפכו לחיובי. אך לשם כך יש לחדול לפעול מהבטן ולהתחיל להפעיל איברים יותר עליונים לה. המלחמה לקיומנו שינתה פניה ועברה ברובה משדות הקרב על הקרקע לשדות הקרב הוירטואלים. וכך, עלינו להערך בהתאם. אסור לנו להפסיד בשדה המערכה החדש, כפי שאסור לנו להפסיד בשדה הקרב הממשי. באם נכיר בכך, נוכל להפנות תקציבים נאותים למימוש הסברה חובקת עולם ולהצליח בה. יש בהחלט מקום לוותר על מספר מטוסים וטנקים, או חשוב מכך—לוותר על קצוות בילתי יעילים במערכת הביטחון, באופן שלא יפגע אנושות בכושרנו להילחם בשדה הקרב ולהפנות את האמצעים המוניטרים שיתפנו בכך, למערכת הסברה (אמור תעמולה), כהילכתה המהווה חלק חשוב ב"מערכה הלעומתית" בה עלינו לפתוח. הסיבות שמניעות הטורקים (כולם, הממשלה וההמונים האיסלאמיסטים המוסתים), הינן ברורות לכל צרכן חדשות סביר. טורקיה נואשה מאירופה, נואשה מהסיכויים לקבלתה כחברה באיחוד האירופי. טורקיה מונעת כיום מחישובים אסטרטגים לצד חישובי רגשנות ורגשות נקמה באלו הדוחים אותה מחברות באיחוד כצרפת וגרמניה. טורקיה החלה מחזיקה מארה"ב המונהגת בידי השמאלני חוסיין אובמה, כנמר של נייר, ככלב קש אשר תועלת אסטרטגית רבה לא תצוץ ממנו בטווח הניראה לעין. ארה"ב של חוסין אובמה הישאירה חלל ריק מערבי-מנהיגותי בעולם אשר אינו מסוגל לסבול ריק מדיני ופוליטי ומכאן קפצו מדינות כברזיל, סין, טורקיה, וונצואלה, סוריה, אירן ורוסיה לתוך אותו הריק שנוצר וממלאים אותו בהצלחה לא מבוטלת. טורקיה הבינה כי כיוון הרוח במזרח התיכון ההולך ומקצין לכיוון האיסלמו-שיעי, רוח זו נושבת לכיוון אירן אשר היצליחה לקבץ סביבה קואליצה מרשימה הנימצאת בחצר האחורית הטורקית (סוריה ולבנון של החיזבאללה), בנוסך "הסהר הגיאפוליטי השיעי". כמו-כן להשיג תמיכה משמעותית ממעצמות עולות כגון סין, בראזיל, רוסיה וכדומה. גם האלטרנטיבה דהיינו, ציר המדינות מצרים, ערב הסעודית וירדן אינו אטרקטיבי-ונחשב עבור טורקיה (זולת הפיכתן לגרורותיה), באשר מדינות אלו נחלשו באורח משמעותי עם החלשות ארה"ב האובמית ממש כפי שישראל נחלשה אסטרטגית עקב כך. האסטרטגים הטורקים היפנימו כי חבירתה של טורקיה לאירן תעלה לפחות בטווח המידי יתרונות אסטרטגים משמעותיים עבורה. ברי כי היה על טורקיה לבחור בין ידידות עם ישראל לבין חבירה לציר האירני פונדמנטליסטי ואכן טורקיה בחרה את הטוב ביותר עבורה (ובצדק, מהפן האובייקטיבי) וזו אינה ישראל. כחלק מהעסקה האירנית של טורקיה, יצר ארדואן את הבוקא ומבולקה הכרוכה במשט הטורקי "ההומניטרי" ובכך, ובמתואם הדוקות עם אירן, אכן היצליח לזמן קצר להסב את תשומת לב העולם מנושא הגרעין האירני לעבר ישראל והפלשתינים בעודו קוטף פירות מנהיגות טורקית עתידית במזרח התיכון. כנידבך שני, אפשר שטורקיה זוממת לבגוד גם בידידתה החדשה אירן ( שהרי טורקיה בגדה כבר בידידה כישראל), באשר שאיפתה של טורקיה ל"אימפריה עות'מאנית" מחודשת, מתנגשת עם שאיפתה של אירן ליצירת אימפריה פרסית מתחדשת. כיום השתיים מהוות ברית של אינטרסים זהים אשר אפשר בהחלט שיעלו על מסלול התנגשות כאשר ימוצו היתרונות האסטרטגים הגלומים בברית הזו לשני הצדדים. להערכת הטורקים ובצדק, הם אינם אמורים להפסיד דבר באשר, באם יתהפך הגלגל והמצב הפוליטי מדיני העולמי יהפוך שוב פניו ביום מן הימים והמערב שוב יתפוס את מקומו הבכיר כמיקודם, הרי הללו ישמחו לקבל את טורקיה שוב לחיקם ולהרעיף עליה כל טוב וטובין ללא גבול. ובמדה ולא כך יקרה, מה טוב (לגבי דידם). המיחל בליבו כי בידנו הוא לשנות את הגישה הלעומתית, השוטמת הטורקית, בכך שניתרפס בפני הפשה, טומן ראשו בחול וניזון מתקוות שוא מעורפלות אשר אינן ניסמכות על המתחולל לנגד עינינו. עלינו לחדול מהכעס על ההתנהלות הטורקית הניתפסת בעינינו כבגידה בנו כידידים קרובים (ובצדק) ולהפנים כי עלינו לנקוט בצעדים חכמים, לעומתיים, מאזני-שוויון, אשר יביאו הטורקים להבנה כי ישראל אינה "כלב קש" ועליהם להתחשב בה באופן שתחזור להיות בת ברית אסטרטגית כבעבר. שם "המשחק" הוא זהות אינטרסים ועל כך עלינו לעמול. זהות אינטרסים אין תמיד פירושה ברית של אינטרסים זהים. פירושה גם ברית של אינטרסים שליליים דהיינו, "על-מנת למנוע נזקיך לי עלי לחבור אליך", גם זו ברית אינטרסים. השלטון הטורקי החליט כי מבחינה אסטרטגית יטב עמו באם יאחד כוחות עם ציר הרשע תוך שהוא מנצל את החלל הריק במדיניות העולמית שהותיר אחריו האיסלאמיסט השמאלני חוסיין אובמה (אכן צרוף מעניין והזוי אך שאינו מפתיע לאור הברית הבילתי קדושה שכרת השמאל הקיצוני העולמי עם הג'יהאד העולמי). חישוביה של טורקיה הינם נכונים על פניו. טורקיה שואפת לההנות מכל העולמות ביודעה היטב כי חוסיין אובמה ייתרפס בפניה משאך תצייץ לכיוון המערב, באשר אובמה שם יהבו על טורקיה כציר המזרח תיכוני המרכזי במדיניות האמריקנית במקום ישראל אשר הפכה מבחינתו (ואולי תמיד הייתה כך לטעמו), לנטל מנטלי ואסטרטגי. ישראל צריכה להתחשב בהלך הרוח הבינלאומי, אך מאידך-גיסא, ישראל אינה צריכה להתחשב בהלך הרוח האיסלאמיסטי כנגדה, למעט בעלות בריתנו במזרח התיכון וגם זאת בערבון מאד מוגבל. אנו ניהיה לצנינים בעיני מדינות האיסלאם ללא תלות במעשינו או מחדלינו. המדיניות הבינלאומית מתנהלת כסינוסואידה ארוכת טווח דהיינו, ישראל כיום ניראית כתוקפן גם בעיני ידידים מובהקים באשר אלו עדיין נמצאים בתהליך של הפסת דעתו של האיסלאם הקיצוני בארצותיהם. חשוב לפעול ולישר ההדורים עם מדינות המערב (חבל על הטירחה עם מדינות האיסלאם למעט טורקיה, מצרים, ירדן, ערב הסעודית והאמירויות), אך יש להבין כי בטווח הבינוני והארוך תיטה הסינוסואידה העולמית לטובתנו. המערב נימצא בסיפה של התפקחות מחרגון אזלת היד שלו למול האיום האיסלאמיסטי. בתוך מספר שנים קצרות יחסית יאלץ המערב לעמוד על נפשו כנגד הגל העכור האיסלאמיסטי הזה ואז תהפוך ישראל, למצער בעיני המערב, על עמידתה הנחרצת (כך אנו מצפים מהנהגתנו), כנגד מגמות ההשתלטות האיסלאמיסטיות על המערב, לנכס אסטרטגי בעל חשיבות רבה, בהוותה מוצבה הקידמי של הדמוקרטיות המערביות, המעצור שאין תחליף לו למול השיטפון האיסלאמי. ישראל חייבת לוודא כי הגיעה ליישורת זו בלא שהתפרקה מנכסיה האסטרטגים. באמירה זו אנו בהחלט מכוונים לנושא הפלשתיני-סורי.

תכנון ופעילות אסטרטגית לטווח ארוך

האסטרטגיה הישראלית חייבת לנקוט בדרך ה"הפרד ומשול" כמשל. ופירושו, לחדד את ההבדלים בהסברה הישראלית בין עולם האיסלאם הרצחני והגזען השואף לכבוש את המערב לבין הדמוקרטיות המערביות אשר חרטו על דיגלן הומניות, זכויות אדם, שיוויון וחופש הביטוי לכל. ההסברה חייבת ליצור קשר מובהק בין הדמוקרטיות המערביות וישראל - אלו אנשי האור, לבין האיסלאם - אנשי החושך. בעניין זה יש ללמוד רבות מאנשי האיסלאם הקיצוני המשכללים את תעמולתם לעולם לדרגת אמנות בלא שאיזון ואמת משמשים נר לרגליהם (ואכן, הם מצליחים בכך). בצד חומר הסברה עובדתי (אשר אינו מדבר לליבם של רבים ממילא), יש לנקוט בגישה פופוליסטית, אכן כן, פופוליסטית-מתוחכמת, המדברת ללב ולרגש המאזינים. אל ישראל לשבור במוצהר את הכלים עם טורקיה, למצער לא מצידה. גם אם היחסים עמה יהיו קרירים עד קרים, אין הדבר דומה לניתוק יחסים מוחלט באשר הפתח להתחממות היחסים בעתיד קיים. כלפי חוץ, ישראל חייבת להכריז השכם והערב כי אינה מעוניינת בכל סיכסוך עם טורקיה ובמדה וייוצר סיכסוך כזה (הטורקים כבר יצרוהו) הרי שטורקיה ביוזמתה היא שיצרה אותו. עלינו לפתוח ערוץ חשאי (פוליטי) לצבא טורקיה על-מנת לעודדו ללחוץ (מלה מכובסת ל"למרוד" בשילטון האיסלאמי ולהחזיר טורקיה למישנתו הנאורה של אתא-תורכ). כמו-כן, באותו האופן, נעמול על פתיחת ערוץ הדברות עם האינטיליגנציה החילונית הטורקית. שמירת היחסים עם הצבא הטורקי חיונית וחייבת להעשות אם בגלוי ואם, מה שיותר רצוי ויעיל, בחשאי. קיים סיכוי סביר כי הצבא "האתא-טורקי" שהוא מעוז החילוניות הטורקית יתנער מריבצו ביום מן הימים ואפשר שיתפוס את השילטון מחדש שם. לימים מעין אלו עלינו להיות ערוכים ומוכנים ולא רק מהפן ההצהרתי. תהליך "הפרד ומשול" צריך לפעול מצידינו גם בתוך טורקיה עצמה בין חילונים לאיסלמיסטים, ובין טורקים לכורדים. ידי ישראל חופשיות יחסית בחירחור מתחים טורקיים פנימיים באשר יקשה כעת על טורקיה להתלונן על כך לאור מעשיה היא בהעצמת המתחים בינינו לבין הפלשתינים ועולם האיסלאם. ישראל צריכה לקרב בין טורקיה, מצריים וערב הסעודית ואפשר גם עירק. פעולה דיפלומטית חשאית אשר מעמידה את אירן כסכנה קיומית למשטרים הסונים באזורנו ומחסום לשאיפות התפשטותה (מתווה "הפרד ומשול"), צריכה להיות אבן פינה בפעילות זו. גם אם לא יסתיע הרי שיעודד

יצירת גוש סוני אנטי-אירני באזורנו

ישראל חייבת לפעול במהירות. טורקיה צוברת כוח והשפעה בימים אלו במשותף ותחת המטריה האירנית והפועל היוצא מעלה חשש סביר כי גם מדינות ערביות כגון מצרים, סעודיה וירדן עלולות, עקב חולשת האמריקנים, לחבור משום כך לצד החזק וה"מנצח" התורכו-אירני.

ישראל צריכה להכין את הקרקע לתקופה בה הנשיא האמריקני חוסיין אובמה האיסלאמיסט השמאלני יפנה את מקומו בבית הלבן לטוב ממנו, אוהד לישראל (מהמקום הנמוך בו נימצא אובמה ביחס לישראל אפשר רק להתרומם לחיוב), אשר אז תיראה ישראל לפתע שוב כגשר אסטרטגי בין עולם האיסלאם המתון למערב ומכאן, כנכס אסטרטגי.

ניתן בעתיד הקרוב למנף את עודפי הגאז העצומים שהתגלו ואלו העומדים בפפני חשיפה על-מנת לקשור את טורקיה כמו גם את סוריה לאספקת אנרגיה ישראלית. בתיכנון משק התפלה נבון ניתן אף לספק מים מותפלים ממתקנים בישראל לסוריה הצמאה נואשות למים מתוקים.

על ישראל למנף את אי הנחת והכעס בעולם המערבי על כך שארדואן הונה אותו יחד עם ישראל על-מנת להגביל או לאיים בניתוק קישרי המערב עם טורקיה, עובדה זו תנחית מכה אנושה על הטורקים אשר כוונתם האסטרטגית הייתה לרקוד על שתי החתונות יחדיו: האיראנו-שיעית והמערב.

פעילות טקטית לטווח הקצר עד בינוני

ניתן לפגוע בבטן הרכה של הטורקים באופן שישרת מטרות ישראליות קצרות וארוכות טווח: להבאיש את ריחה של טורקיה בעיני מדינות ערביות סוניות כגון מצרים, ערב הסעודית, ירדן ועירק. להחליש את מעמדה במזרח התיכון ובפרט להחליש את הברית התורכו-סורית. להחליש את הברית האיראנו-טורקית. כמו גם להחליש את מעמדה של טורקיה בקרב

הקהילהה הבינלאומית

בידנו הוא לארגן משטי עזרה הומניטרית לכורדים במזרח טורקיה באמצעות "אירגוני זכויות אדם חוץ פרלמנטרים" (לכאורה). הטורקים כמובן ימנעו פעילות זו ובכך יכניסו עצמם למלכודת בינלאומית שאין מוצא ממנה. כאן ישים הכלל האומר כי "כאשר אתה מצביע על כישלי האחר עם אצבעך, שים לך לאן אגודלך מופנה".

ישראל חייבת להמשיך ביתר שאת בתמיכתה הפוליטית, המוסרית והצבאית בכורדים על-מנת ליצור מצב של אי כדאיות לטורקים להמשיך בתמיכתם בפלשתינים בבחינת "אתם פוגעים בבטננו הרכה, כך גם אנו פועלים באותה המידה כנגדכם". במדה וכוחם של הכורדים יגיע למאסה קריטית כנגד הצבא הטורקי, כך ניתן יהיה לרפות את ידי הטורקים בנושא הפלשתיני.

דווקא ישראל היא שיצרה שוב את "כוח התקדים" הפועל אומללות כנגדה ובכך היבקיעה גול עצמי במערכת ההסברה בכך ששיחררה ללא כל תמורה פוליטית, מדינית והסברתית משמעותית, פעילי טרור שהיו במשט אשר לגביהם קיימות הוכחות מוצקות לפעילותם הטרוריסטית הבינלאומית והנקודתית במשט עצמו. בכך שמטה ישראל מידה את ההוכחה הבדוקה המוצקה והמבטיחה ביותר לכך כי הסגר על הרצועה הינו חיוני וכי ההסתבכות של ההשתלטות על הספינה מרמרה הייתה יזומה על-ידי טורקיה מראש.

התרוץ שנימסר בנוגע לכניעה ללחץ בינלאומי שגרם לשיחרור הטרוריסטים הינו מצוץ מהאצבע ומעיד על אי עמידה ונסגנות תחת לחץ ואיוולת בסיסית. וכי מדוע החזקת הטרוריסטים עוד שבוע ימים בתחומה של ישראל, לחקרם ולפרסם הממצאים קבל עולם ואחותו, יכול היה להזיק לנו כדי כך שבבהלה רבה שמטנו יתרון טקטי כה מבטיח מידנו? אנו תקווה כי שחרור המחבלים לא נבע מהסכם ישראלי עלום, נכלולי ואף מטופש עם טורקיה כהכנה לאירועי המשט האלימים כפי שנירמז במקומות שונים. מנהיגינו מתבקשים בכל לשון של בקשה: לא לחזור על הטעות הזו שוב.

ישראל צריכה לפנות לחברות ברית נאט"ו ולשכנען (הפעם זה לא יהיה קשה מדי לשכנע את המשוכנעים ממילא), להשעות או להפסיק חילופי מודיעין עם טורקיה באשר ללא ספק זולגים ויזלגו אלו לידים אירניות וסוריות וכמובן שטורקיה תעשה במידע שימוש הנוגד את מטרון אירגון נאט"ו.

כמובן שיש להשעות ולהפסיק כליל כל מעבר של ידע וכלי נשק מערבים לטורקיה אשר ימצא מקומו באחת באירן.

עלינו לצאת במסע תעמולה "חוץ-ממשלתי" מתוקשר אודות רצחנות הטורקים כנגד הארמנים והכורדים ולדרוש ממנה לשלם פיצויים לקרובי הנירצחים ממש כפי שגרמניה שילמה פיצויים ליהודים עקב השואה. תמוה הוא מדוע היכיר מדינות העולם, כולל ואפשר כי בעיקר גם כל הדמוקרטיות המערביות, ביתרונות של אירגונים חוץ-ממשלתיים הממומנים ומכוונים על-ידי ממשלות ופועלים באורח סיביוטי להלל בתוככי ארצות היעד באופן חוקי ולגיטימי, בעוד אנו בישראל מתעלמים מהיתרונות העצומים הגלומים בכך. התעקשותנו שלא "לנהוג ברומא כרומאי" בכל האמור לעיניני קיומנו, ממיטה על ראשינו שוב ושוב אסונות מדיניים, פוליטים וצבאיים.

מכיוון שהנקודות לעיל פוגעות ישירות במטרותיה האסטרטגיות של טורקיה לעתיד הקרוב והבינוני הרי שתאלץ להביא בחשבון את הברית עם ישראל כמשחקת לצידה ומכאן תחל להיזהר ביחסיה עם ישראל על-מנת שלא להחמיצם. כבר ציינו כי לא ידידות היא שגרמה לטורקיה לחבור לישראל אלא זהות אינטרסים. והרי לנו זהות אינטרסים מחודשת בין שתי המדינות.

לאחר שיתבררו העובדות העולות מעבודתה של ועדת החקירה לעניין "המשט הטורקי", עלינו למנף תלונות למועצת הביטחון בנוגע למעורבותה של טורקיה במשט שכוון להיות רצחני במסווה משט הומניטרי כנגדנו.

מערכת ההסברה, אופס, תעמולה

טועה מי שחושב או אומר כי אין מה להסביר את ישראל או כי היפסדנו מראש במערכת ההסברה. אפשר כי אנו עדיין שבויים במתווה 'הסברתי' (המתווה של "אני צודק ויפה נפש"), במקום שחובה עלינו לפתוח, במקביל, במערכת 'תעמולה' (זהו המתווה של "אני חכם, ארסי ומתוחכם").

מערכת תעמולה יכולה וחייבת להתנהל באורח ישיר, על-ידי ממשלת ישראל ויכולה וחייבת גם להתנהל באורח עקיף על-ידי "אירגונים חוץ ממשלתיים" לכאורה, אשר המימון והתמיכה הממשלתיים בהם אינם ניתנים לחשיפה.

יש לפעול באופן שיחשדו בנו (במשתמע ובאורח טיבעי) כי התזמון למתקפה התקשורתת החשאית החוץ-פרלמנטרית אכן מגיע מישראל אך לא יוכלו להוכיח זאת (הדלפות יזומות דרך צד רביעי).

יש לשלב ולהושיב על המדוכה חברות פרסום והסברה מהשוק הפרטי ולשלבן במאמץ הממשלתי. עלינו להודות כי אנשי הסברתנו הממשלתיים הינם כישלון קולוסלי ויש לתגברם או להחליפם בטובים מהם, ממש כפי שהשוק הפרטי נוהג עם כישלונרים בתחומו. על ראש הממשלה לנער את שר ההסברה יולי אדלשטיין ולחייבו לשדד מערכות משרדו לעומק וללא רחמים להעניק לו תקציבים, לקבוע מועצה מיעצת, בצד וועדה ממשלתית המפקחת על פעולות המשרד, אשר תדווח מדי חודש בחודשו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (לא אין טעות כאמור, ההסברה (התעמולה) היא שדה הקרב החדש).

יש לנהל מסע תעמולה (לא הסברה), להבאשת ריחה של טורקיה ברחבי העולם הנאור והשפוי המסביר כי האוניה "מרמרה" הייתה אונית טרור ולא אונית שלום או סיוע הומניטרי (שממילא פג תוקפו בחלקו), תוך שאנו קושרים את ממשלת טורקיה לפעולת טרור יזומה ומכוונות כנגד ישראל. ישראל לא חסמה סיע הומניטרי לעזה, כך שמישלוח האוניה הטורקית על כ-40 אנשי הטרור שעל סיפונה, פירושו תמיכה בוטה של ממשלת טורקיה וארדואן בראשה בג'האד העולמי אשר החמאס נימנה על שורותיו.

על ישראל לחשוף למדיה העולמית ולחזור ולחשוף תדירות, את מערכת ההטעיה המכוונת שהיפעיל ארדואן וממשלו על ישראל בהבטיחו לה כי המשט נקי מגורמים עוינים ומנשק התקפי ואף כפי שפורסם, נתן ערבותו לישראל בכך התברר כי ארדואן שיקר והטעה ביודעין. על ישראל לחשוף את הפניית העורף ובוגדנותה של טורקיה בידידים נאמנים כדוגמת ישראל וארה"ב ולהזהיר, באורח דיפלומטי ושאינו כזה, ניפגעים עתידיים אפשריים מפניה.

לעומת זאת, מערכת ההסברה (בניגוד לתעמולה), תעלה על נס את צביעותו של העולם בכלל ומדינות המערב הדמוקרטיות בפרט המגנות, באורח למצער גורף וחד-צדדי, את מדינת ישראל ומדיניותה בעוד האיסלאם הרצחני משתולל ושוחט מיליוני בני אנוש הרחבי העולם באין מכהה. יש להצביע על העובדה כי תמיכה במדינות האיסלאם בכלל ובפלשתינים בפרט מהווה עבור מדינות רבות את התרוץ לשלילת הלגיטימיות של ישראל באורח עקיף. כמו-כן, נמנף אף את הצביעות והמוסר הכפול של אירגוני "זכויות האדם" בעולם, אותם אירגוני שמאל קיצוני ואנרכיסטי אשר אטומים לכל עוולה בעולם ובפרט לעוולות שגורם הטרור העולמי הג'הדיסטי, אך מגלים רגישות צבועה, בעלת מוסר כפול, מעוקמת ומופרכת בעליל לעוולות המדומות והיחסיות של הפלשתינים בהציגם אותם כקורבן באשר כלל לא ברור על פניו מי הקורבן ומי המקרבן בסיפור המזרח תיכוני.

בשלב זה, המדיניות והאסטרטגיה הישראלית המזרח תיכונית ניראית מבולבלת, חסרת עיקביות ותוכנית סדורה על אופניה. נקווה ועדיין לא מאוחר,כי מנהיגינו יתעשתו, ויחזרו לתלם התבונה וההגיון. החבית הישראלית ממש מתפקעת מאנשים טובים, מוכשרים, יצירתים השואפים בכל מאודם לתרום למען המדינה. הזרימו דם חדש למערכה המושכלת לקיומנו, השתמשו בהם.