"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" - זה העתיד שצופה בלעם בן בעור לעם ישראל על-פי המסופר בספר במדבר [כ"ג, ט']. מי שמבקש לאמץ את החזון הנלוז הזה של בלעם הנאמר למלך מואב, בלק בן ציפור, כמצע מדיני למדיניות הישראלית כיום, צריך לצפות לכך ש
"הגויים לא יתחשבו בו".
אל מול מקדשי המדיניות של "עם לבדד ישכון" התייצב בכל כוחותיו הדלים ובנחישות רבה, מי שהיה שר החוץ הראשון של ישראל, משה שרת. למרבה הצער, משה שרת לא הצליח להנחיל את גישתו המדינית אל מול המדיניות הניצית והכוחנית שהנחתה את ישראל. אותה ישראל שצעדה לעבר מלחמה מיותרת באוקטובר 1956. מצער מאוד שהמצפן של משה שרת אינו המצפן של מדיניות החוץ של ממשלת ישראל באלו הימים - שאינה קשובה לאזהרות של שר החוץ הראשון שלה, מהתוצאות ההרסניות הצפויות לישראל מאימוץ הגישה של עם לבדד ישכון.
העובדה שקובעי המדיניות דחו על הסף את גישתו המדינית של משה שרת גרמה לו צער, המקבל את ביטויו במשפט המצמרר: "ארצי הלכה ממני" [יומן אישי, כרך ז', עמ' 1910].
אני סבור, שיהיה רק טוב לישראל, אם המטבחון או השביעייה של ממשלת ביבי-ליברמן לפני שהם מחליטים החלטות, שמעלות את ישראל על שרטון של "עם לבדד ישכון" - המוביל לכך ש"הגויים לא יתחשבו בו" - יעיינו
בצוואה המדינית של משה שרת:
"נהיה מוכי עיוורון, אם לא נמצה את האפשרויות של בעלי ברית בעולם... יש לטפח את הנכס הזה... איך העולם רואה את מדינת ישראל, האם הוא רואה אותנו ככוח חיובי או ככוח שלילי, כגורם מוסרי או לא מוסרי, אם הוא רואה אותנו כבית יצירה גדול... זה מוכרח להיות יעד קבע של מדיניות החוץ הישראלית" [משה שרת, יומן אישי, עמ' 1,516, כרך ה'].
לצערי, העולם אינו שופט אותנו כגורם מוסרי, כשהוא רואה את רשימת המכולת שישראל מכתיבה מה ייכנס לעזה או מה לא ייכנס לעזה. העולם אינו שופט אותנו ככוח חיובי כשהוא רואה איך החלטה על הפסקת הבנייה בשטחים הכבושים למעשה מופרת יום-יום, ותחת מעטה כבד של הונאות הבנייה נמשכת.
העולם אינו מקבל אותנו כגורם שיש להתייחס אליו בכבוד לנוכח מראות הכיבוש, כשהן מגיעות בימים אלו אל סף רתיחה מחודשת בהשתלטות המופקרת על השכונות הערביות במזרח ירושלים.
