כיום החוק מחייב כל מעביד להפריש כספים עבור כל אחד מעובדיו לקרן פיצויים. כך שלכל עובד שכיר משולמת משכורת חודשית, ובמקביל נצברת לזכותו משכורת נוספת (סמויה) עבור כל שנת עבודה - פיצויים. למעשה הוא צובר כל שנה משכורת 13 (צמודה למשכורת האחרונה שלו - שיא הוותק) ופטורה ממס עד לתקרה הקבועה בתקנות מס הכנסה, ועומדת נכון לסוף 2009 על-סך 10,980 שקל כפול מספר שנות עבודתו.
לעומת זאת, עובד עצמאי בעל עסק שאינו חברה בע"מ לא זכאי להטבה זו. הוא אומנם יכול להפריש לקופות גמל ולקרנות השתלמות כמו כל שכיר, אולם לקופת פיצויים לא, ולא זכאי להטבה הגלומה בכך.
וכאן מתבקשת השאלה הפשוטה: מדוע שלא יושוו העובדים העצמאיים לשכירים גם בנקודה זו? מדוע שעצמאי לא יוכל להפריש ל"קופת פיצויים לעצמאיים" 1/12 מהכנסתו השנתית, לקבל החזרי מס על הפקדות אלו, עד לתקרה הזהה להפקדות לפיצויי שכירים, ובבוא העת בה יפרוש מעיסוקו עקב גיל או מכירת העסק, יוכל למשוך את הכספים שהצטברו לזכותו בקופה כפיצויים לכל דבר כמו מקבילו השכיר?
במידה שלא הפריש במשך שנים כספים לקופת הפיצויים, או שבקופה לא הצטברו מספיק כספים, אזי יוכל אותו בעל עסק עצמאי, לקזז מההכנסה שלו ממכירת העסק את ההפרשים שיהיו פטורים ממס כאילו הם פיצויים. הדבר יהיה מותנה כמובן בסגירת תיק ה"עצמאי" שלו במע"מ.
סך הפטור ממס יהיה עד לגובה תקרת הפיצויים התקפה באותו זמן (למשל, נכון לסוף שנת 2009 סך 10,980 שקל) כפול מספר השנים בהן ניהל אותו נישום תיק "עצמאי" במע"מ.
טוב יעשו ארגוני העצמאיים ומנהלי קופות הגמל והפיצויים אם יחברו יחד ויפעלו מול חברי הכנסת בוועדות הכלכלה והכספים ומול פקידי האוצר, להשוואת הזכויות הסוציאליות של העצמאים לאלו של השכירים גם בנקודה זו.
אין כמו ימים אלו בהם נדון התקציב לשנתיים הבאות, לעגן בו גם את תקנות ה"פיצויים" לעצמאים.
