בביקורי האחרון בניו-יורק, בביקור בגלריה D.C.MOORE, לכד את עיני ציור גדול שהיה תלוי במשרד ההנהלה. של מי הציור הזה? שאלתי. של צ'רלס ברצ'פילד, נעניתי. בהמשך, בפתיחת תערוכת LIU PING, במוזיאון ה-METROPOLITAN, הצייר הסיני מהמאה השבע-עשרה, זיהיתי קשר עמוק בין שני האמנים. בהנחות המכחול, בסגנון ובאופן הכה מיוחד ששניהם ציירו, חרף המרחק של מאות השנים ביניהם. כשפתחתי שם את המגזין ART NEWS, קראתי כתבה בת חמישה עמודים על תערוכת הרטרוספקטיבה של ברצ'פילד במוזיאון בלוס אנג'לס. בין היתר, הוזכרה שם באופן כללי השפעת הציור הסיני עליו. נוכחתי שההנחה שלי על השפעת פינג על ברצ'פילד הוכחה כמדויקת.
ב-24.6.2010 תיפתח תערוכתו של ברצ'פילד בניו-יורק, במוזיאון ה-WHITNEY. לפני הכל, רציתי לומר, שמי שמתכוון לבקר בניו-יורק בשלושת החודשים הבאים, שלא ידיר את עצמו מהתענוג העילאי הזה, ויבקר בויטני. לא צריך להיות אמן או בוגר הפקולטה לאמנויות כדי לחוות את החוויה המלאה. הציורים שלו מבוססים על הטבע שבסביבתו הקרובה, כשהוא עושה הנפשה לבתים, לעצים ולכל הדומם, עד כי בשנים מסוימות היו ציוריו בסגנון פנטסטי, דמיוניים.
חובה להתוודות, שצפייה בציורים של מאסטרים כמו ואן גוך, רמברנדט, גויה וקנדינסקי - מסובבת לי הבטן. כך בדיוק ארע לי כשראיתי לראשונה את ציורו של ברצ'פילד. הקסם שבציוריו, הייחוד שבסגנונו, העובדה שרוב ציוריו הם בצבעי מים - אך בגוונים כה אינטנסיביים ועשירים, עד שאתה בטוח שזה בצבעי שמן - הם הסיבה שכל אחד מתרגש למראם.
לא בכדי, ציוריו של ברצ'פילד (בתקופה הטובה ביותר שלו, בין 1915 ל-1918) היו מלאי סימנים של חשש ואבלות. עוד בטרם ידע קרוא וכתוב, בגיל ארבע וחצי, נפטר אביו, ואמו נשארה עם ששת ילדיה. היא עברה עמם לעיר הולדתה, סיילם באוהיו, שם עברו עליו ילדותו, נעוריו, בחרותו וראשית בגרותו, והיא הייתה התקופה המכוננת בחייו. את הטראומה נשא בקרבו שנים, והרמזים לה שבציוריו, מקורם בה. הוא למד אמנות ועיצוב בקליבלנד, וציורי העצים והבתים שעשה לאחר סיום לימודיו, היו בצבעים ובצורות שלא העתיקו את המציאות. הם היו העתק המציאות שבנפשו. צבעי העצים לעתים כחולים, סגולים, שחורים עד אפורים, וקווי המיתאר שלהם קוצניים, ובתערובת של צורות עגלגלות שבתוכן כתמי הצבע יוצרים צורות מחודדות. בציורו "שדה קמה" מ-1917, המשטח הראשון בתכול, המזכיר את צבעי ואן גוך, אחריו המשטח השני צהבהב בהיר, ואחריו שדה תכלת ללא פרטים. מאחורי כל אלה - עצים סגולים בעלי צורה סוערת בתנועות עגלגלות, ובניין בעל מבנה גוטי צר וגבוה בצבעי צהוב ואדום כהה. ההרמוניה של כל הצורות המסודרות אך המכילות קווים עגלגלים מופשטים, עם הרוך שבשמים הצבועים בפסים ענוגים באופק - השילוב הזה נוסך שלווה ורטט גם יחד. אין כתם אחד דל בציוריו.
יכולתו המופלאה להנציח מראות טבע בעת גשם וסערה, לוכדים את עין הצופה. במיוחד כשהגשם אלכסוני, הבתים בעלי פרצוף דמוני, החלונות כמו בעלי עיניים, והצורות הנשקפות מזכירות עטלפים או עורבים שחורים המשחרים לטרף. ברצ'פילד זכה להכרה מידי מורו בבית הספר לאמנות ולהגדרתו כגאון. ב-1916 זכה במלגת לימודים באקדמיה הלאומית לעיצוב בניו-יורק, אך עזב לאחר התנסות של אחר-צהריים אחד, כמו ואן גוך בשעתו, ששבועיים באקדמיה הספיקו לו להבין שהשיטה האקדמית הקפואה אינה מתאימה לו. הוא מיד זכה להציג בתערוכת יחיד בבית הספר בו למד. כמו-כן הציגה את עבודותיו עד 1922 בעלת חנות ספרים בניו-יורק. ב-1917 בלבד, אותה כינה "שנת הזהב שלי", יצר למעלה ממאתיים ציורים, בסגנון המיוחד לשנים אלו, אותו כינה Conventions for Abstract Thoughts.
ב-1922 נישא לאשתו ברטה, ובשש השנים הבאות נולדו חמשת ילדיהם. ב-1925 קנה את הבית והסטודיו בפרוור של באפלו, שם נשאר עד יום מותו. הנופים שסביב הבית, המראות שנשקפו ממשרדו כמעצב ראשי בחברת בירג ובניו - כולם היו מושאי ציוריו. בשנות המשבר הכלכלי, בעת שאמנים אמריקנים התמקדו במבני תעשיה, ברכבות ובמבנים שהפגינו עוצמה - צייר גם הוא נושאים אלה, שחלקם הוזמנו, ואלה נוצרו ללא הדפורמציות בצורות שהוא כה אהב לשחק עימן. ריאליזם נוקב, בצבעים כהים וחודרים.
תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה שבחר להציג ב-1930 המוזיאון לאמנות מודרנית, M.O.M.A, לאחר פתיחתו, הייתה מוקדשת לצ'רלס ברצ'פילד. אצר אותה אלפרד ה. באר, והיא הוקדשה לשנים 1916-1918. מה שמעיד על חשיבותו במפת האמנות המודרנית האמריקנית.
מאז, הוא הוצג במוזיאונים רבים בארה"ב ובעולם, אך בניגוד לשאר האמנים האמריקנים החשובים, לא עזב מעולם את ביתו שבבאפלו, במדינת ניו-יורק, והיה רחוק מהקליקות ומאורות הזרקורים.
ב-1918 גויס לצבא האמריקני, תחילה כתותחן ובהמשך עבר למחלקת ההסוואה. השירות בהסוואה השפיע על ציוריו אז, שהיו מופשטים ומרתקים, ושונים ממה שעשה עד אז או בהמשך. קטע מציור כזה מעטר את כריכת הקטלוג המופלא שהוציא המוזיאון בלוס אנג'לס. צורות עקלתוניות צבעוניות, בצבעי הסוואה, שנדמות לנוף הרים, אך יש בהן סממן דמיוני, שמאפיין שנים אלו שנחשבות לשיא יצירתו, כשמתוכן ניבט רישום קונסטרוקטיבי מעודן ריאליסטי. הגאוניות שלו הייתה ביכולת למזג מופשט צבעוני עם ריאליזם מסביבתו הקרובה. בשלות של מקצוענות שכמותה זוכים לראות לעיתים נדירות.
לאחר פרסים ועיטורים רבים בחייו, כמו מדליית כבוד מהאקדמיה האמריקנית בה היה חבר מ-1958, כשהוא גם מלמד באוניברסיטת אוהיו ובאפלו, עם הרעה בבריאותו שהפסיקה את יצירתו לפרק זמן ב-1955, הוא נפטר ב-1967 מהתקף לב שני, בביתו. הוא זכה לראות ב-1966 את פתיחת המוזיאון על שמו, באוניברסיטת באפלו, כשבאותו ערב ניצלו גנבים את היעדרו מהבית, וערכו עליו פשיטה.
בנוסף לתערוכתו במוזיאון ה-WHITNEY שתיפתח ב-24.6.2010, נפתחה גם תערוכתו בגלריה D. C. MOORE בניו-יורק החל מה-10.6.2010. אין להחמיץ בשום אופן!!!
