מסעדת יועזר בר יין של שאול אברון היא מוסד של תל אביב-יפו, בדיוק כמו ששאול אברון הוא התל אביבי האולטימטיבי. נולד לפני 66 שנה ברחוב אלנבי להורים מצרפת ובלגיה בעלי בית המרקחת ברחוב אלנבי 43.
יועזר נמצאת בקומת הקרקע, בחצר של בית עותמני, באולם ובו עמודי קשתות עבים המחזיקים תקרה עתיקה שלא שופצה מאז שנולדה. הבית האפלולי בן 150 שנה בכיכר השעון ביפו, פתוח ומתפקד כבית אוכל לאניני טעם כבר 15 שנה. שאול, שמזה שנים נראה הוא בעל דמות של אל הודי, אולי בודהה, הוא בעל חיוך של ילד נצחי ומבט של טוב לב ואהבת תענוגות. לפני שהיה מסעדן היה עיתונאי ידוע: כתב כלכלי של
מעריב ובעל טור אוכל חדשני בעיתון חדשות. שאול, איש העולם, מתוקשר, מתקשר ובעל דעה, פתח ב-1990 מסעדה בנווה צדק בשם הקיוסק, אז, כשנווה צדק עוד הייתה שכונת חורבות עלובה.
הקיוסק, שקידש את מעדני המטבח הצרפתי ומיטב היינות, משך את כל האנינים המפורסמים (אז, המילה סלב טרם נולדה בעברית) וכל מי שאהב להיות במקום בו "כולם" נמצאים.
את יום הולדתי האחרון חגגתי ביועזר המסעדה של שאול עם שאול, חנה (לסלאו), יונית ואיציק, כולנו ילידי אותו תאריך ביוני, כל אחד בשנה אחרת. כולם קנו לכולם מתנות. חנה שכחה לקנות ויצאה לכמה דקות לכיכר השעון וחזרה עם פסלי עץ מקסימים, מתנה לכול אחד.
שאול הכין לנו כירה שהעבירה אותנו למקום אחר. ארכיטקטורה עותמנית, מיקום מנותק מהזמן, יינות העולם מתוך האוסף המיוחד, בירות קלסיות קרות כקרח (מוגשות על-ידי הברמן בן, בנם של גו'זי קראוס ושמוליק קראוס), מעדנים מהמטבח הקלסי הצרפתי האיטלקי ויצירות השף אלחנן.
מגש הצדפות הגיע באותו בוקר מקורר וטרי מברטן עם מי האוקיאנוס האטלנטי. הרחנו, שאבנו את התוכן החלקלק לחלל הלשון ודמיוננו התעופף לו אל עיירות הדייגים במערב צרפת עם האוויר המלוח ורווי היוד.
על שולחן האוכל רחב הממדים (כמו כל שולחנות המסעדה האפלולית ) הונחו ג'מבון דה פאריס, ג'מבון דה פארמה, נקניקיות עבות תוצרת הבית, פאטה כפרי צרפתי (מהמטבח של שאול) סלומון מעושן ןמעודן מעשה בית, קורנביף עם טעם של פעם. שיחה הזויה של חמישה חוגגי יומולדת, בין אדי אלכוהול וחנה לסלאו, עם אנרגיות של טורבו, מלאת נוכחות וכישרון, עוברת מאידיש לצרפתית ומספרת על שני הסרטים שהיא מצלמת, שתי סדרות הטלוויזיה, הצגת ילדים שביימה ושתי הצגות תיאטרון שהיא מופיעה בהם ב"גשר", הכול רק מהשנה האחרונה... יש אנשים מיוחדים שחיים לפחות פעמיים!
הגענו לפולנטה ככל שהתרוקנו צלחות וכוסות יין ובירה התמלאו מחדש, נמשכו הסיפורים ופרצי הצחוק, ואז הונחו לפני חמשת החוגגים חמש פנכות קטנות, עם תלולים של קרם צהבהב, ביצה עלומה לבנה ופרוסת פטריית כמהין שחורה.
עם כל כפית שנטעמה הרגשנו את העונג, העידון, ימי ילדות ופינוק - טעמים וריחות של מטבח שמימי. משהו שלא אוכלים כל יום, אולי גם לא בכול החיים. איך מכינים את זה? (אם תצליחו להכין בבית, לא בטוח שיצא לכם אותו הדבר...) לוקחים קלחי תירס טריים ומורידים מהם את הגרעינים הצהבהבים, מבשלים את הצהבהבים לאט בשמנת מתוקה (38%) עם מעט מלח ופלפל לבן עד שיתרכך מאוד ואז מסננים אותם במסננת בשיטה הידנית הישנה. שלא תישאר שום קליפה או קרום ושיהיה קרם מושלם.
כמו כל דבר טוב הפולנטה נגמרה מהר אך התענוגות נמשכו: סטייקים עשויים מנתחים שונים של אנטרקוט ונתחי בקר וגם סטייקים של צוואר חזיר מוגשים בפיתה יפואית, כשמחה מיוחדת, המשלבת תאווה צרפתית וטעם מזרח תיכון ישן.
כשהגיע הקפה נעשה קצת עצוב. הסיום המתקרב היה אספרסו צרפתי בריח חזק שטובלים בו קוביות סוכר לבנות, עם סורבטים של פירות קיץ - סוף מעודן לפגישה מיוחדת שכללה את כל החושים. שוב ידענו כי אין בעולם עונג גדול יותר מאוכל נפלא, יין וחברים.
