אתי לב, ציירת שנודעה בציורי המופשט הססגוניים שלה, עד שכונתה יורשתה של לאה ניקל, מלכת המופשט הישראלי, מציגה בגלרית המשרד במיקום החדש שלה תערוכת רישומים שרובם בשחור. צבע האבל. מראייה בהירה וצבעונית על החיים, של הסובב אותה שעבר טרנספורמציות דרך הפילטרים האישיים - היא מציגה רישומים שהמתבונן בהם היטב מבין שקרה לה משהו.
אתי, ציירת מחוננת, שכיהנה בשנות השמונים כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בת"א, ועבדה במקביל במשרד החינוך, היא מאוחזי הדגל של המופשט האכספרסיוניסטי בישראל. ואין רבים כאלה. משה גבעתי האמן הוותיק, שטרח להגיע לפתיחה למרות קשייו, גם הוא נמנה על קבוצה זו. מעטים אכן יודעים כיצד לערבב צבעים ובכל זאת לשמור על טוהר הצבע וזכות ההבעה, כך שהקומפוזיציה ככל שתהיה, תדבר ללב כל, גם אם לא "מבינים" בדיוק מה הנושא. ואכן, רבים עדיין לא מבינים מהו מופשט. פשוט מאד: לקחת את מה שמול עיניך, ולפשט אותו. לתמצת את הצורה.
זו דרכה של אתי לב תמיד, כשהצבעים טורקיז, אדום, צהוב וגווניהם שולטים בפאלטה שלה. השינוי בגאמה של הצבעים ובגישה, מקורו בכמה מקרי אובדן של יקיריה. היא מתייחסת בתערוכה החדשה למה שרואות עיניה: לקברים, לציפורי הטרף השחורות המסמלות מוות, ולדיוקנאות יקיריה שנראים ולא נראים בציורים, כמו החלו להימחק מהמציאות ורק בבואה מטושטשת נותרה מהם. אך למביט ברישומים יש תחושה מעורבת. גם של האובדן, אך גם של האופטימיות שלה, המבצבצת בין כתמי הצבע שהיא לא יכולה בלעדיהם. הרוח שלה איתנה, גוברת על ים היסורים, ומעניקה אור בקצה המנהרה לכל אחד הצופה בהם.
בציור המצורף נראים כל האלמנטים שהזכרתי, וביקור בתערוכה יעשיר את המבקרים בחוויה שונה מהרגיל. האלמנטים של הקווקווים בשחור מזכירים לי את תערוכתו האחרונה ("הגדר הטובה") של פנחס אברמוביץ' ז"ל, שהיה ממייסדי תנועת אופקים חדשים, ויו"ר אגודת הציירים והפסלים בת"א, שאתי לב שימשה סגניתו, וכשנפטר, המשיכה בתפקידו. אין ספק שהעבודה לצידו של אחד מהאמנים המייסדים של מהפכת הצבע המופשט הלירי, השפיעה בתת ההכרה על לב, למרות שאת הזיקה העמוקה לצבע והנחות המכחול הבטוחות קיבלה עוד בזמן לימודיה במכון בבת ים, מהמורה והצייר הדגול אליהו גת.
וכעת - שלב חדש ומפתיע של ציירת ותיקה ובשלה. עד ה-28.6.2010
