אין זה סוד שהמיגזר החרדי האשכנזי - על שני פלגיו, החסידי וה'ליטאי' - עדיין דבק באפליה עדתית כמעט במוצהר. ההרחקה הבולטת ביותר היא בתחום הנישואין, אך גם בשדה ה(לא)-חינוכי היא נותנת אותותיה. עמנואל היא רק דוגמית במסכת זו.
דומה כי חלק ניכר מן המיגזר החרדי הרחב יש בו נכונות טבעית לשלב ולהשתלב בהתאם לנסיבות, אך כידוע ציבור זה חי מפי גדוליו - ראשי ישיבותיו ואדמו"ריו. זו אומנם מידה יאה וראויה, אך מהם טרם יצאה בשורת מחיקת האפליה, וכמדומה שההפך הוא הנכון. באוזניי לא נקלטו שום אמירות מכיוון 'גדולי התורה והיראה' בשבח הפלת המחיצות המעשיות בין עדות ישראל, למעט רוממות דרשות על "יחד שבטי ישראל". בדרך-כלל המסר האשכנזי מצד יושבי-המזרח כלפי המזרחיים נושא נימה פטרונית, משהו כמו "ראוי לחזק ולחנך את אחינו ולכוונם לדרך הישר. סו"ס גם הם יהודים"...
- ראה גם: "הרב אלישיב ישתתף בהפגנה" -
[קישור] וכדי שלא אחטא לאמת אסייג את דבריי: פרט ל...תנועת חב"ד, המסווגת בציבור הכללי כ'חרדים', ובשורותיהם נפלו המחיצות העדתיות כליל. ולפעלא טבא אמינא איישר (=למעשה טוב אומר: יישר כח!).
וכאן אפנה דבריי לשלוש 'העדות החרדיות' לפי החלוקה התקשורתית המקובלת; החסידית, ה'ליטאית' והשסית, מנקודת מבטו של ציוני-תורני.
'ליטאי' מה הוא אומר? האסכולה ה'ליטאית', למרות ששורשיה יונקים גם מזרמי עומק של תנועת המוסר, הפכה להיות תנועה המקדשת את האליטות כמעט בהגדרה. הראש הלמדני נוטל חלק בראש, וכל העולם לא נברא אלא לשמש את מרנן ורבנן ותלמידיהון. מי שדוגל בהשקפת עולם אליטיסטית אך טבעי שיתייחס בחשדנות כלפי קבוצות ועדות שאינן 'בראש אחד' עם גישת-חיים זו.
חסיד מה הוא אומר? בעיר עמנואל מובילי ההפרדה הם דווקא עדת החסידים, וכלפיהם פי מלא תמיהה כים. אני מעז להרהר אחר הנהגה (לא-)חסידית זו, המנוגדת תכלית הניגוד להשקפת העולם החסידית העממית, הלא-קוצקאית. ארשה לעצמי להביא כאן מימרא חריפה השייכת מאוד לענייננו. הגמרא [חולין סג, א] מבארת "למה נקרא שמה חסידה? (=שם העוף) שעושה חסד עם חברותיה". ונשאלת השאלה: אם כן, למה חסידה עוף טמא? ונזרקת התשובה: 'שעושה חסד רק עם חברותיה'...
שסניק מה הוא אומר? אך תמיהת תמיהותיי מכוונת כלפי תנועת שס, שהיא הייתה צריכה לשמש המגן והלוחם הטבעי נגד אפליה זו. במקום להציג ולהוביל הנהגה תורנית, הלכתית וחברתית, ברוח חכמי המזרח - מגלים ראשי התנועה התבטלות רבתי כלפי "אחינו האשכנזים". תורת מרן הגר"ע יוסף נר"ו ותרומתו הפסיקתית יש בהן כדי לכבוש את כתלי מזרח ומערב גם יחד. עד היום לא התבהר לי האם התבטלותם של אישי שס הפוליטיים (פרט לח"כ הרב
חיים אמסלם המגלה עצמאות וגאווה מזרחית גם יחד) כלפי האליטות התורניות האשכנזיות, האם התבטלות זו נובעת מהחלטה פוליטית שקולה ומדודה, או שמא היא נובעת מרגש נמיכות ונחיתות אישית עקב חינוכם שנספג במוסדות אשכנזיים. תיקו.
מנקודת מבט שסית, עצתי להם לפתֵח אליטות תורניות מזרחיות; הן בידע תורני ודרשני בנוסח השגור בפיהם, הן בפסיקת הלכה במזג המזרחי המתון, והן בעממיות החינוכית מפילת המחיצות. חבל להתדפק על דלתות נעולות כדיירי משנה, אם אפשר לבנות וילות עצמאיות לתפארת.
ודתי-לאומי מה הוא אומר? לא חסרים פילוגי-פילוגים בקרב המחנה הדתי-לאומי. גם בקרבנו מצויים מוסדות חינוך אליטיסטיים ו'כיתתיים' למיניהם. אף-על-פי-כן דומה כי החומה העדתית נפלה מזמן, ואין אפליות מאורגנות, קהילתיות או מוצהרות. הדברים אמורים הן בתחום הנישואין והן בשדה החינוכי והחברתי.
אכן, לא נוכל להתעלם מנקודת תורפה אחת;
העדה האתיופית, אשר בקשר אליה קיימות חריקות, וזכורה פרשת פתח-תקוה. אך דווקא "מתוך גנותו בא לידי שבחו".
הגורם היחיד שקלט את עולי אתיופיה הוא המחנה הדתי-לאומי. נקודה! וזאת במחיר משמעותי שמשלם החינוך הממ"ד. הבו גודל למערכת זו, ושקר בפי האומר שהדת"ל מפלים עדתית.
