כבר בסוף שנת 2009 פרסמה הרשות לחשמל הסדרה למתקני ייצור חשמל סולאריים הגדולים מ- 50 קילוואט המתחברים לרשת החלוקה. סך הכל המכסה המוגדרת בהסדרה זו, עד לשנת 2014, הינה 300 מגה וואט, מהם מוגדרים 50 מגהוואט במתווה ההסדרה לשנים 2010-2011, לפי תעריף של 1.49 ₪ לקילוואט שעה מיוצר. התעריף למתקן חדש יורד ב-5% לאחר גמר כל מכסה המתוארת במתווה, או לאחר כל שנה.
כמו בכל הסדרה בנושא הסולארי בישראל, מה שנראה כסוף התהליך, הינו למעשה תחילתה של דרך ייסורים ארוכה ומפותלת. גופי רגולציה שונים ניעורו מנמנום מתמשך, והחלו לדון במרץ, תוך גיבוש וועדות, במשמעויות הנובעות מההסדרה הנוכחי. לאופטימים בינינו זוהי בשורה חיובית, מכיוון שכל הגורמים עוסקים סוף סוף בנושא, אולם לריאליסטים יותר, ברור כי הדינאמיקה הנוכחית, בין גופי הרגולציה השונים, עלולה לגרור את הנושא תקופה ארוכה ללא אפשרות יישום בפועל.
השחקנים הראשיים במשחק המתמשך כוללים לא פחות מחמישה גופים. הרשות לחשמל - שמנסה להבין בכמה כסף מדובר, מה התעריף המינימאלי שיביא לקצב ההתקנות הרצוי, ומה צריכים להיות התהליכים לביצוע התקנה נכונה ובטוחה וחיבור נכון לרשת. משרד התשתיות - האחראי על התשתיות בישראל, מנסה למצוא מתווה לאומי רב שנתי לשאלות כמו - היכן להתקין, כמה להתקין, עידוד אזורי עדיפות לאומית. משרד הפנים - דרך המועצה הארצית לתכנון ולבניה, נדרש להגדרת תכנית מתאר ארצית המגדירה היכן ואיך מותר להתקין, בכפוף לייעוד השטח ומקומו, ותהליך האישור - דהיינו, האם יש צורך באישור המועצה הארצית לתכנון ובניה או הוועדות המחוזיות או האזוריות. משרד החקלאות - המנסה לקבוע כללים לגבי פגיעה בשטחים חקלאיים, במושבים ובקיבוצים, וחושש משימוש בחממות כמבנה לייצור חשמל סולארי מתוך הנחה כי החממה עצמה לא תוכל לשמש לגידולים. וכמובן חברת החשמל - האחראית לספק את רשת ההולכה, החוששת מכך שבאזורים מסוימים, רשת ההולכה לא תוכל להעביר את כמויות החשמל המיוצר.
למרות מה שנראה כנושאים שכולם מהותיים, המשחק עצמו הינו לגבי צבירת כח בתחום הסולארי, כמו גם תקציבים, הגדלת מצבת כח אדם וקבלת אגרות שונות. הכלל הפשוט הוא שאם גוף מסוים צריך לאשר את הקמת המתקן, הוא צובר כח, עמדה וכסף. מאחר ועלות מתקן של 5 מגהוואט מוערכת בכ-20-18 מיליון דולר, קיים חשש ברור לניצול הכח למתן אישורים, לצורך שיפור הקשר בין הון לשלטון. דוגמה לכך תתברר בקרוב דרך בעתירה מנהלית שהגישה חברת סולאר ביי יורסלף לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד מוסדות תכנון שאישרו הפקדת 18 תוכניות להקמת מתקני PV קרקעיים.
על מה העתירה? ברקע העתירה מתנהל דיון בין הגורמים בתחום לגבי ההיגיון של התקנת מערכות פוטו וולטאיות על קרקע במקום על גגות. לדעת רבים, כמו גם לדעתי, קיים הגיון רב במתן קדימות להתקנות על גגות. כמות הגגות בארץ יכולה להכיל ללא ספק את הכמויות להתקנה בהסדרות שפורסמו. בהתקנה על גגות אנו חוסכים ניצול מיותר של קרקעות, גורמים לשיפור המבנים עליהם מותקנות המערכות וגורמים גם לפיזור שוויוני יותר של המכסות. באיטליה וצרפת, לדוגמה, התעריף הניתן למתקין על מבנים קיימים, גבוה מהותית מהתעריף הניתן להתקנה על קרקעות. אם זה טוב לאנשי הספגטי, האספרסו והגבינות, למה זה לא טוב גם לנו?
נראה כי הבעיה נובעת בין השאר מגודל הגופים המעוניינים להשקיע באנרגיה הפוטו וולטאית בישראל, ולהקים את המתקנים. על קרקע, ניתן להקים מתקן אחד גדול של 5 מגה וואט או יותר, הדורש כ- 70 דונם. לעומת זאת, על גגות, יש צורך בהקמת מספר מתקנים קטנים יותר כדי להגיע לכמות המוזכרת. מכאן, שגופים גדולים עם גב מימוני חזק, יתמכו בנושא הקרקע, בעוד שגופים קטנים יותר, יעדיפו את נושא הגגות, שם יוכלו לבצע פרויקטים קטנים יותר, אחד אחרי השני, עם פחות לחץ מימוני. הסיבה ששתי האפשרויות אינן חיות בשלום ביחד היא, שאם יאושרו ההתקנות על הקרקע, יספיקו 10 התקנות של 5 מגה למלא את המכסה בתעריף של 1.49 ש"ח. כלומר, מי שההון בידו לבנות שדה גדול, ירוויח גם את התעריף הגבוה. כל מה שנותר לו הוא להבטיח שהבקשה שלו תהיה בין הבקשות הראשונות שיאושרו - כך שייכלל במכסה הראשונה.
העתירה של חברת סולאר ביי יורסלף הינה בנושא התור להגשת הבקשות. באופן מפתיע, מופיע בסעיף 18 בהודעת המועצה הארצית לתכנון ובניה בדבר העברת תכנית המתאר הארצית הרלוונטית (תמ"א 10) להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור, כי למרות שהוראות התכנית יחולו על תכניות שהוגשו רק לאחר אישורה, רשאית המועצה הארצית להעביר לוועדה המחוזית תכניות שהוגשו לה לפני כן, אם הם עומדות בתנאים שמופיעים בהצעה שהועברה להערות (!). כלומר, במילים פשוטות, אפשר להגיש בקשות למועצה הארצית לפי תכנית שעוד לא אושרה, והיא יכולה להחליט לקבל את הבקשה.... החשש הוא, שהסעיף הוכנס כדי לאפשר לגופים מקורבים להגיש כבר עכשיו את הבקשות ולקבל מקום טוב, עוד לפני שהתור נפתח באופן רשמי. לפי העתירה הופקדו כבר 18 תכניות כאלו לבניית מערכות קרקעיות. ההנחה הנוספת של המועצה הארצית היא, כנראה, כי השינויים בגין השימוע לא יהיו משמעותיים או שלא יתקבלו כלל.
מבלי להיכנס לשיקולי חברת סולאר ביי יורסלף בהגשת העתירה - האם מטרתה היא לכוון את ההסדרה לכיוון הגגות, או לזכות בסיכוי שווה בהגשת ההצעות למערכות על הקרקע, נראה לי כי נכון תעשה המועצה הארצית, אם תבטל את סעיף 18, למרות מארג הלחצים והקשרים שיתכן שעומדים מאחרי הוספתו. תחום האנרגיה החילופית מהותי מדי למדינת ישראל, וחבל שגם בו יכנסו תהליכים שיפריעו לרוח היזמית הטובה הקיימת בו.
