כלומניק

בשבועות האחרונים גועשת הביצה הפוליטית. וגם זו התקשורתית. הצעות חוק, דיונים, תלונות ומה לא. וכל זאת בגלל איש אחד: יאיר לפיד, שבפועל עושה פוליטיקה במשך שנים, אך רשמית הוא נמנע גם הפעם מלומר את האמת, שמא יורחק מהשררה-התקשורתית. השבוע הצליח לפיד "להרגיע" מעט את המערכות. כבודו הודיע, במכתב מטעמו, כי הוא מתחייב להחיל עליו את חוק הצינון ולהתפטר חצי שנה קודם לכן מתפקידו כמגיש חדשות יום שישי בערוץ 2, אם וכאשר יחליט לרוץ בראש מפלגה. גבירי ערוץ 2 בלעו את הפיתיון, ולא מאונס, במקום לבוא עימו חשבון פשוט: מכיוון שכבר פצחת בקמפיין פוליטי, לא תוכל להמשיך בתפקיד המגיש בערוץ ציבורי-מסחרי. לפיד, שהפך לסוס הלבן של העבריין הסדרתי אהוד אולמרט ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס - הפועלים לשם הרצתו לכנסת הקרובה, הצליח גם הפעם להתל ברבים וטובים. גם מקרב חברי הכנסת וגם מקרב אנשי התקשורת בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, שמיהרו לקבל את הסבריו-כזביו. שהרי ברור: בו-ביום שיחליט להצטרף רשמית למערכת הפוליטית, הוא יוכל לעשות זאת באין מפריע. גם בלא תקופת צינון, שכן זו תידרש, אם בכלל, רק לעת בחירות לכנסת. כך יוכל לשמור על יתרונו הגדול כמגיש בחדשות יום שישי בערוץ 2 (משאב ציבורי מובהק), ולקפוץ על העגלה בעיתוי עליו יחליט.

האם לפיד ראוי

העיסוק בדבר ניגוד העניינים המובנה שבו מצוי לפיד, דוחק לקרן זוית את השאלות החשובות יותר, שהן-הן הקובעות אם ראוי הוא לאמון הציבור. כמה מהן:

• האם לפיד ניחן בכושר מנהיגות הנחוץ כל-כך במערכת הפוליטית [שלילי];

• האם לפיד הוא אדם ישר דרך המקפיד לומר דברי אמת [שלילי];

• האם לפיד הוא אדם אמיץ שיוכל להוביל מאבקים גדולים [שלילי];

• האם לפיד מייצג אג'נדה חברתית-תרבותית שאותה כדאי לקדם לטובת הציבור [שלילי];

• האם לפיד הקפיד להימנע מפרסום דברי שקר בערוץ 2 ובעיתון ידיעות אחרונות בהם הוא מועסק [שלילי];

• האם בידי לפיד רשימת הישגים אותם יוכל להציג כדי להראות תרומה מיוחדת לציבור [שלילי];

• האם לפיד - שונא חרדים כאביו המנוח - הוא האיש המתאים לייצג את הציבור [שלילי];

• האם לפיד הוא האיש שיכול לאחד את הציבור לאהבת אדם, ללא הבדלים [שלילי].

נטול ערכים, נטול עכבות

כדאי להזכיר לכל מי שעושה השוואות ומציין כדוגמה את הצטרפותם של שלי יחימוביץ ודניאל בן-סימון (מפלגת העבודה) לכנסת ישראל: בניגוד ללפיד - שני אלה פעלו במשך עשרות שנים, בעבודתם העיתונאית, כדי לקדם אג'נדה חברתית שבה הם מאמינים. יחימוביץ ובן-סימון מתמידים בכך בכנסת הנוכחית. אורי אורבך, המייצג אג'נדה ברורה במיוחד בנוגע להתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, פועל גם הוא למען הציבור שאותו הוא מייצג, כפי שנהג במשך שנים בהיותו עיתונאי פעיל.

לפיד, לעומת השלושה הנ"ל, נעדר "קבלות". אומנם נכון: הוא היה ועודו מגיש-מנחה וכותב-טורים מוכשר. מאידך, בתחום הציבורי-פוליטי הוא היה ונותר כלומניק: נטול ערכים, נטול עכבות.