X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי   /   מאמרים
התייחסות למאמרו ב'הארץ' של שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, אשר אינו אמור להשליך את העדפותיו האישיות - ע"ע מחמוד דרוויש - באופן לעומתי על כלל הציבור
▪  ▪  ▪
שוטם-ישראל. מחמוד דרוויש [צילום: AP]
יוסי שריד [צילום: פלאש 90]

נדרשים אנו כאן למאמרו של אדם הזניח כיום בציבוריות הישראלית, הלא הוא יוסי שריד, שר החינוך לשעבר בממשלת ישראל, הזוכה לבמה (כמובן) בעיתון הארץ במאמרו "בין דרוויש למשט" מתאריך 18 ביוני 2010. העניין שמעוררים דבריו אינו בעצם הדברים, אלא בפן העקרוני-ציבורי שבהם. דבריו של שריד הינם כמשל להתנהלות הפרט ורצונותיו הלגיטימיים במסגרת ההליך הדמוקרטי למול הפן הציבורי האמור להיות ממלכתי.
הדברים מובאים להלן כתזכורת לכשל הציבורי המוחשי, אשר אנשים מסוימים בינינו מהווים בהפגינם כשל אינטלקטואלי-רגשי, בכך שמנסים לכפות גחמות ואידיאולוגיה אישית על כלל הציבור.
יש להבדיל בבירור בין הפרטי לציבורי. אותו המשורר, הסופר או האמן, אשר כתיבתו פוגעת בציבור שלם, על הציבור להגיב בהתאם, באמצעות נציגיו האמורים לפעול בממלכתיות תוך רגישות לצרכי כל הזרמים בעם. מאידך-גיסא, האדם הפרטי יכול, רשאי ואף זכאי להאזין ולצפות בכל תוכן שהוא באשר וכאשר ידבנו ליבו, גם אם אלו כוללים תכנים המרעימים ומרתיחים את האחר.
יוסי שריד עירב ומערב מין שאינו במינו. נסתרים מעימו ההבדלים בין הפן האישי והציבורי. יוסי שריד-האדם הפרטי, אפשר שמעריך ומחבב את שירתו של מחמוד דרוויש, גם את הצד הלעומתי שבו, שוטם-ישראל, זכותו, של שריד. אך יוסי שריד כשר החינוך (לשעבר) במדינת ישראל, שר חינוך המופקד על חינוכם של כלל ילדי ישראל - יהודים, ערבים, ימנים, שמאלנים, חילונים ודתיים, על כלל פזורותינו - ולא רק של פלג מסוים אחד אשר אינו אפילו הגדול בינינו, לא אמור להשליך את העדפותיו האישיות באופן לעומתי על כלל הציבור.
נזכיר גם כי שרת חינוך אחרת, יעל (יולי) תמיר, זוכרים? גם היא כפתה את העדפותיה האישיות, הכיתתיות (לימודי הנכבה הפלשתינית), על כלל העם בשמשה כשרת החינוך.
נותר לנו לתהות האם התנשאות, כפיית דעות מיעוט על הרוב, זלזול והתנהלות גחמתית-קלגסית על כלל העם הינה מחלה ויראלית מידבקת בחוגים מסוימים.
האם התנהלותו של האזרח אהרן ברק בשבתו לכס המשפט אינה מזכירה נשכחות-עתידיות אלו בדיוק? האם פעולתם האנטי-דמוקרטית של ארגונים חוץ-פרלמנטריים, קיקיוניים, שוטמי-ישראל, בניצוחה של "הקרן לישראל חדשה" אינם דוגמה להתנהלות גחמתית-אידיאולוגית, כיתתית, המיועדת לכפות באמצעים פסולים (עד כדי סיפה של בגידה), את דעות המיעוט הזניח על הרוב הברור? האם התנהלותם של גורמים מסוימים בפרקליטות המדינה (שי ניצן כבר אמרנו?) אינה עדות נחרצת לדפוס התנהלות קלגסית (אמור פשיסטית)? האם פעולותיהם הצבועות, על הסף ומעבר לו, של המרדה והסתה בידי מרצים רבים באוניברסיטות ישראל אינן מעידות על אותה מגמה נפסדת ואף מסוכנת לקיומנו?
פעם שוטם - תמיד שוטם

האם יוסי שריד היה מעלה על בדל דעתו המצומקת, הן כאדם פרטי והן בתפקיד שר חינוך, להכניס שיר הקורא להשמדת וגירוש ערביי-ישראל לתוכנית הלימודים (שאלה רטורית)?

ולמהות: מחמוד דרוויש הינו משורר מחונן, כתיבתו שובת לב, אין חולק על כך. מחמוד דרוויש הינו שוטם-ישראל והמדינה היהודית, גם על כך אין חולק. חשוב כי שירתו תודפס, תהיה נגישה ותוצג למכירה בעבור כל שידבנו ליבו, אך איננו חייבים, כציבור, לתת פיתחון-פה ממלכתי לאדם השונא עצם קיומנו וחותר (דרך שירתו) לאובדננו כעם. האם יוסי שריד היה מעלה על בדל דעתו המצומקת, הן כאדם פרטי והן בתפקיד שר חינוך, להכניס שיר הקורא להשמדת וגירוש ערביי-ישראל לתוכנית הלימודים (שאלה רטורית)?
הנה מספר שורות משיריו של אוהב ישראל, הציוני הדגול מחמוד דרוויש הבאות לסבר את האמור:
"אֲנִי לֹא שוֹנֵא אֲנָשִים וְאֵינֵנִי פּוֹלֵש אֲבָל אִם אֱהֱיֶה לְרָעֵב, בְּשָרוֹ שֶל הַכּוֹבֵש יִהֱיֶה לִי לְמָאֳכָל. הִזָהֵר. הִזָהֵר... מְהַרָעָב".
"הגיע הזמן שתסתלקו, שתמותו היכן שתרצו, אבל לא בינינו", "צאו מהיבשה, מהים, מהכל... וטלו עמכם את מתיכם...".
הכוונה אלינו, כולנו - למי שעדיין לא הבין.
העובדה כי מפאת שיקולי "תקינות פוליטית" ולאחר מחאה ציבורית הביע דרוויש חרטה על דבריו, אינה מעלה ואינה מורידה. הרשו לנו להניח כי האיש לא שינה את דעותיו הלעומתיות הפרטיות.
הרושם הנפתל הנובע ומשתמע מדברי יוסי שריד, כי כוונת המשורר הינה מרוככת או מקבלת הכשר באשר כתובה היא בחרוזי שירה, הינה מופרכת ואיוולתה ברורה לעיני כל קורא סביר. שירה הינה אמצעי ביטוי ככל אמצעי ביטוי אחר ובאם ליבו של המשורר מלא שנאה לשכנו, יתבטא הדבר גם בשירתו.
אין טעות בידו של הקורא הבוחר לראות באמור לעיל לקח ומשל באשר לכלל התנהלותנו הציבורית, הקהילתית כלפי אלו השוטמים אותנו והחותרים לחיסולנו כיישות לאומית וכעם ריבוני. עצם העובדה כי פרט מסוים מביע דעתו בחרוזים, בצבעים או מאחורי עדשת המצלמה, אין פירושה כי עלינו כעם להכשיר שיטנתו נגדנו במידה שקיימת שם. אנו מאצילים הילת "יוצר", "איש תרבות", "אמן" לאותם אנשים אשר בחרו לנגח ולקעקע אושיותינו בדרך המתכנה במקומותינו "תרבותית", בעוד אשר אינה שונה ולו כזרת מהנואם המתלהם בכיכר העיר. זו אף זו אך אופני ביטוי לאותה המהות.
אנא עיזרו לנו להבין משום שקצרה בינתנו מלהשיג, מהו שהינו כה תרבותי בכך שאנשים מתוכנו עוזרים לתליינינו לכרוך את עניבת החנק סביב צווארנו?
תאריך:  22/06/2010   |   עודכן:  22/06/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
דרוויש כמשל
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
איני מכיר לעומקה את"שירתו"של
פלא יועץ  |  22/06/10 10:09
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אלון נוריאל
כולנו נוכחנו בזה השבוע. סילוף העובדות והטחתן בפני האנשים שעמלו על פתרונן זעק, לא פחות מזעקתם של מאות אלפי המפגינים בירושלים
תמנה לילך
דברים שכתב יצחק אורן (נדל) לבתו היחידה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. משהו מאווירת הימים ההם, והרחבת דברים על דמותו המרתקת של סופר שכמעט נשכח
גילי סופר
קצב ההכחדה של מיני צומח וחי עומד כיום על למעלה מפי אלף (!) משיעור ההיכחדות הטבעי. "המצב כיום דומה לתקופה שבה נכחדו הדינוזאורים", מזהיר ד"ר אמיר פרלברג מהחברה להגנת הטבע
הרב ד"ר נתן אופיר
מעבר להיותה כלי להורדת שפע, כפי שלימדו המקובלים, אמירת פרק שירה הינה הזדמנות להתחברות למופלא שבטבע ולעידוד השמירה עליו
יהודה עציון
מה היה אומר בר כוכבא לו ידע שסוף סוף קום תקום מדינת ישראל החופשית, שחיילי ישראל ימצאו את פקודותיו, ומפקדי הצבא יחלקו לו כבוד? רשמים והרהורים בעקבות יום העיון והסיור לציון 50 שנה לגילוי האגרות במערות המפלט במדבר יהודה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il