משהו רע קורה בישראל

בשנה האחרונה השתלטה הקק"ל, בחסות כוחות משטרה כבדים, על אדמותיהם של בדואים בנגב. בקרקעות אלו נשתלו אלפי עצים על פני עשרות אלפי דונמים. התלונות במשטרה, בסופו של יום, היו כנגד הבדואים. נגד נורי אל-עוקבי, שהעז לעמוד מול הכוחות הכבירים הללו, הוגשו ארבעים (!) כתבי אישום. ביום ראשון השבוע נעצרו שבעה עשר מבני טלאלקה, בטענה שהשחיתו רכוש מדינה. בדואים אשר להם תביעות בעלות על קרקעות, הפכו בין לילה לנטולי מעמד וכמעט נטולי קניין. מטריד הוא שיתוף הפעולה של הקק"ל עם המשטרה, והחסות הניתנת לפעולות אלו על-ידי התקשורת. במהלך כל השנה כלי התקשורת לא התעניינו בנעשה, אלא כאשר היו פצועים ועצורים. לעומת הסיקור המסיבי שלו "זוכים" הבדואים במקרים אלו, הפגנה שקטה שנערכה בלב תל אביב ובאה להתריע על פעילות הקק"ל - עברה בשקט, או אולי נכון יותר לכנות זאת כהתעלמות תקשורתית. אף לא מילה על ההפגנה הראשונה של חמש מאות בדואים ויהודים בלב המטרופולין. האם ישנה דוגמה נוספת להפגנה בסדר גודל שכזה, אשר הייתה עוברת מעל לראשי התקשורת? כנראה שלא. להוציא את הטלוויזיה החברתית וכתבת חרוצה של גלי צה"ל, ההתעלמות הייתה מוחלטת. וראו: www.tv.social.org.il/civic/stv-demo-for-bedouin-tlv-12-5-2010.htm. למרות פניות רבות, התקשורת מתעלמת אף מכך שהקק"ל אינה פועלת בהכרח על-פי תוכניות מאושרות בנטיעותיה. כנראה שאין עניין בציבור לכך שהמשטרה נותנת חסות לפעילות הקק"ל, ואינה מאפשרת מחאה שקטה ובלתי אלימה במקום. פניות לשר המשטרה נענו באדישות מה. ביום ראשון הגדילה התקשורת לעשות. בערוץ 10 שודרה כתבה חד-צדדית, טוטליטרית משהו, לקוחה הישר משולחנו של דובר המשטרה. כך היה גם ב-YNET, כאשר הכתבה לא נתנה פתחון פה לאיש מהאנשים של משפחת טלאלקה או לנציגם. וראו: www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3907693,00.html. מה תפקידם של הכתבים במקרים שכאלו? מה ההכנות שהם עושים לכתבה שכזו, למי נותנים את זכות התגובה, מי המרואיינים בכתבה? במקרה זה רואיינו יונתן דנינו - מפקד המרחב, וחיים אוליאל - מנהל המחוז בקק"ל, ונראתה ההכנה לפעולה שהציגה את ה"פושעים" שהמשטרה באה לתפשם "על חם" באשמורת הבוקר האחרונה. אגב, השעה שנבחרה לכך, האלימות שבה נעשו המעצרים, מאות השוטרים שהשתתפו בפעולה, הנזק לרכוש, שלא לדבר על הנזק הנפשי שנגרם לילדים, הנשים והקשישים במקום - לא הוזכרו, וכנראה אינם מעניינים את דוברי התעמולה המשטרתית. מה אנו למדים מכך? שאנו על סף תהום, והולכים אליה בעיניים פקוחות לרווחה. התקשורת, שאמורה לעמוד על משמר הדמוקרטיה, הפכה לשופר תעמולה של דוברים ממשלתיים שונים. יש "הצגה" של דוברי המשרדים השונים, במיוחד דוברי משרד הביטחון, הצבא, המשטרה וכולי. זכותנו כאזרחים לתגובה, להצגת העמדה שלנו - נעלמה כלא הייתה! אין כמעט תקשורת בישראל, רוב רובה של התקשורת חוטאת לתפקידה ומהווה שופר בידי השלטון. התקשורת מגויסת לאינטרסים כלכליים, תעמולתיים ולאומיים. איך קוראים לשלטון שהגיע לכך? מה זה אומר עלינו? לכם הפתרונים.