לקראת החופש הגדול הבא עלינו לטובה, יושבים הורים וילדים רבים ועורכים רשימות מלאי ומצאי לשימוש ב-2 החודשים לחופשה שניתנו להם.
מנסים למלא כל פינה, כל שעה, שחלילה לא ישתעממו.
למה? מה רע ב"להשתעמם" קצת?
אולי חוסר הבנה וידיעת השיעמום המפחיד, המפלצתי.
בעידן של עשייה בכל רגע נתון, בעולם בו אין לנו די זמן להספיק את כל האפשרויות העומדות בפנינו, דומה כי עלינו למצוא עוד ועוד תעסוקה ו"לנצל" את הזמן ככל שנוכל.
כל זה כדי להגיע בסופו של יום אל מיטתנו מנצחים ומאושרים: "עבר יום נפלא! מיצינו כל רגע", ולהירדם לפני שהספקנו לחשוב משהו...
שנת הלימודים מעמיסה על הילדים נושאים רבים ומגוונים. ואם לא די בשיעורי בית הספר, יש לרוב הילדים חוגים. וכשנגמרים החוגים, יש פורומים במחשב ומשחקים, יש שיעורי בית, עבודות ומבחנים.
אז מתי הילדים חושבים?
מתי הם לומדים סתם לשבת, לחשוב, לבדוק, ליהנות משלווה פשוטה?
זמן רגוע יכול להיות גם כן זמן איכותי. זמן של מנוחת הגוף ומנוחת הנפש. זמן לשבת על ספה נוחה ולהביט קדימה, לחשוב. לעכל את אירועי היום, החיים, המשפחה. זמן לחשבון נפש.
הרגיעה ללא עשייה שקורין אותה "שיעמום" יכולה להיות מקום נפלא לחשיבה מחודשת. לבדיקה עצמית, לתיכנונים, לעבודת המידות.
אנחנו זקוקים לזה. מוחנו זקוק לרגיעה ולזמן של מחשבה שקולה מתוך מנוחת הגוף.
אמהות הנבהלות מילד המתלונן: "משעמם לי!" כנראה חוששות בעצמן מחלונות ריקים בחייהן.
אמהות הרצות לעיתונים, לאינטרנט, לחפש עוד אפשרות להעסיק את הצאצא המתלונן, כדאי שתלמדנה גם הן לשבת לפסק זמן ו"להשתעמם". ובאמת לחשוב. להתפלא על יופי הבריאה. לשמוח על הדברים הטובים שחנן אותן האלוקים. לבדוק מה תוכלנה לשפר ואיך.
ולילד אפשר לומר: "חבל מאוד שאתה משתעמם. כדאי שתמצא לך משהו שיעניין אותך לעשות... ציור, משחק, צעצוע, נגינה, כתיבה.
אולי תכתוב שיר?
אם לא - אתה יכול פשוט לשבת ליד החלון, להביט החוצה ולחשוב כל מיני מחשבות יפות". הילד ילמד להעסיק עצמו במה שיש.
החיפוש התזזיתי אחר עשייה בחוץ, הינו סוג של בריחה עצמית.
ולמה לברוח? אולי נמצאים בנו דברים נפלאים?
אז במקום לחפש באובססיבית מה לעשות בכל רגע פנוי, לברוח מעצמכם לבילוי ללא גבול, אפשר לשבת ו"להשתעמם" בהנאה. לפעמים מתגלים ככה דברים נפלאים.
"יש שאדם בורח מעצמו
ויש שאדם בורח אל עצמו
הראשונה – חולשה, רפיון, מורך לב.
השנייה – מאמץ, כוח ייצוב, חוסן"
(הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל)
