השעון המדיני, השעון הטכנולוגי ומה שביניהם

בהופעתו האחרונה של ראש המוסד, מאיר דגן, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא טען, כי האירנים ממשיכים לחתור להשגת יכולות גרעיניות כיעד אסטרטגי, אך "הם נתקלים בקשיים מרובים ממה שהם צפו, ולא מצליחים להתקדם טכנולוגית כפי שרצו" [1]. לא ברור מדבריו האם הכוונה לקשיים טכניים מבית או שמדובר בקשיים "תוצרת חוץ", כלומר התערבות חיצונית שנועדה להשפיע על לוחות הזמנים להשגת נשק גרעיני. גם יועצו של אובמה לבקרת נשק ולפרוליפרציה, גרי סיימור, טען לאחרונה כי ישנו "עיכוב משמעותי בתהליך העשרת האורניום מה שמשפיע על יכולתה של אירן לייצר נשק גרעיני" [2]. בכל האמור לתוכנית הגרעין של אירן ישנם כמה "שעונים" בהם ראוי להתבונן, בראשם "השעון המדיני" ו"השעון הטכנולוגי". ברור שהשעון הראשון מפגר אחר השעון השני שכמעט השלים את סיבובו. אך המאבק החשאי - שנועד לשבש ולעכב כל התקדמות טכנולוגית ושמתנהל מזה זמן במקביל ל"סיכול המדיני" - משפיע יותר מבעבר, ואולי יותר מכל אמצעי אחר, על לוח הזמנים להשגת יכולת גרעינית באירן. מאמר זה עומד על המשמעויות של דרך פעולה זו על ההתמודדות עם אירן. זאת, מתוך הבנה, שליכולת להשפיע על לוחות הזמנים להשגת יכולת גרעינית באירן יש משמעות קריטית בכל האמור לפיתוח המענים - המדיניים והצבאיים - שנועדו למנוע זאת ממנה. בין הטלת סנקציות, שיעילותן עד עתה לא הוכחה, בלשון המעטה, לבין פעולה צבאית שמחיריה מוערכים כגבוהים (לעיתים יתר על המידה), קיים עוד "ארגז כלים", גם אם מוגבל ונקודתי מטבעו, בו ניתן לעשות שימוש. ואכן, בשנים האחרונות הופיעו דיווחים רבים בתקשורת על עריקה של בכירים אירניים, בהם מדענים [3] ("Brain-drain Project") כמו-גם חבלה שיטתית בתשתית הגרעינית על אדמת אירן (פגיעה ברשת החשמל והמחשבים במטרה לפגוע בתהליך העשרת האורניום) [4] ו"טיפול" בציוד אחר המשמש את התוכנית [5]. מעבר לתרומה בעיכוב התוכנית (שהיא זמנית ומוגבלת לאור יכולתם המוכחת של האירנים להתגבר על תקלות קודמות), לגרימת תקלות מכוונות על-ידי "יד נעלמה" יש אפקט פסיכולוגי לא מבוטל: היא משדרת לאירן כי תוכניתה פרוצה ונגישה למערב. היא עשויה לנטוע ספק ולגרום לאירן להאמין שכל תקלה שישנה בציוד נובעת מהתערבות חיצונית. גם ההדלפות של ידיעות בנושא תורמות תרומה לא מבוטלת "לפרנויה" האירנית, ממש כמו חבלה בפועל. פעולות אלו עשויות גם ליצור מחלוקת בין אלו האמונים על הפיתוח לבין המשטר האירני. ולראיה, נטען כי מאחורי פיטוריו לפני שנה של ראש הארגון לאנרגיה אטומית של אירן, אגזאדה, היא האשמתו בתקלות החוזרות ונשנות בנתנז. דרך הפעולה החשאית עשויה לפגוע בנחישות האירנית, לגבות ממנה מחיר יקר ולאותת לה כי ייטב לה אם תגמיש את עמדותיה. פעולה חשאית נחושה, נהנית כך נראה, מכל העולמות: היא מגבירה את הלחץ על אירן באופן ניכר בהשוואה לסנקציות תוך שאין היא מביאה לאותם "מחירים" שפעולה צבאית לתקיפת מתקני הגרעין עלולה להביא. יתכן ובראיית האמריקנים, שעל-פי הדיווחים מובילים את המערכה [6], הגברת המאמצים החשאיים נגד תוכנית הגרעין האירנית "קונה" זמן יקר, מאפשרות לסנקציות לפעול את פעולתן, למרבית חייליה לצאת מעירק, ועשויה להיות כלי נוסף בשכנוע מקבלי ההחלטות בישראל לא למהר ולהפעיל אופציות אחרות. פגיעה חשאית במרכיבים שונים של תוכנית הגרעין האירנית עשויה להיות אטרקטיבית עבור אלו שמבקשים להימנע מפעולה צבאית. יתכן ובראייתם, יש בפגיעה כזאת להגביר את הלחץ על אירן להסכים להצעות פשרה ולאפשר, כאמור, להכין פתרונות מדיניים וכלכליים שיאפשרו התמודדות טובה יותר מולה. עם זאת, אין לשלול את האפשרות שהתערבות חיצונית שכזו, בוודאי בקנה מידה רחב, רק תגביר את הנחישות האירנית להתקדם בתוכנית הגרעין. בכלל, לא ברור אם לסוכנויות הביון במערב יכולות מספקת כדי להוביל מערכה בסדר גודל שכזה יתר על כן, פעולה "שקטה" שהשתבשה עשויה לגרום לנזק מדיני לא מבוטל ולפגיעה במאמץ כולו. האם פעילות זו אכן מעכבת את התקדמותה של אירן? סביר שכן אם כי לא ברור בכמה זמן. יתכן ואותם כשלים שמעכבים כעת את תוכנית הגרעין האירנית כבר נלקחו בחשבון בהנחת העבודה של שירותי הביון המערביים או שהם זניחים ביחס להיקף המיזם האירני: אירן בונה תשתית גרעינית באופן רוחבי, תחת עקרונות של יתירות, פיזור ומיגון במגוון אתרים - גלויים וחשאיים, אזרחיים וצבאיים. בשנה האחרונה החלו לנוע, בכיוונים מנוגדים, גם מחוגי "שעון שינוי המשטר" (תנועה איטית ומהוססת) ו"שעון חסינות תוכנית הגרעין" (תנועה מהירה ונחושה). המשטר אומנם טיפל במחאה שפרצה לאחר הבחירות לנשיאות ביוני שעבר ביעילות ועצר את תנופתה. אך המשך הדיכוי הברוטלי עשוי להביא אירנים רבים המתנגדים למשטר הנוכחי והכורעים תחת הנטל הכלכלי, ביניהם כאלו הקשורים לתוכנית הגרעין, "לעבור צד" ולסייע למערב בעצירת התוכנית. במקביל, "חסינות" התוכנית לפגיעה על-ידי פעולה צבאית עולה ככל שהזמן חולף. זאת, בעיקר הודות לשיפור במיגון האקטיבי והפסיבי של האתרים השונים - במצב זה חדירות מודיעינית הופכת למשמעותית יותר ככלי לעיכוב התוכנית. יתכן ש"השעון הטכנולוגי" קרוב כל-כך לסיום, עד כי אין כמעט סיכוי למנוע מאירן מלהשיג את יעדה. עם זאת, יש ערך ביצירת אילוצים על ההתקדמות האירנית גם אם וכאשר היא תעבור את הסף. מעבר ליכולת לעכב ולשבש כל התקדמות, דרך פעולה זו מצליחה "לגבות מחיר" לא מבוטל מהמשטר האירני - ללא שהיא פוגעת בעם האירני - והיא עשויה, לאלו שעדיין מאמינים ברעיון ההידברות, "לשכנע" את אירן לחזור לשולחן הדיונים ואולי אף להגמיש את עמדותיה [7]. נראה כי המערב טרם החליט אלו מחירים הוא מוכן לשאת כדי למנוע מאירן לחצות את הסף הגרעיני. פעולות חשאיות אפקטיביות עשויות להאריך את המרחק של אירן לסף ולהעניק זמן נוסף למקבלי ההחלטות לשקול דרכי פעולה נוספות. עם זאת, יש להישמר ממתן בלעדיות לדרך פעולה זו, הרי לא מדובר בפתרון קסם - כבר הוכח שאין כזה. יתרונה של דרך פעולה זו הוא בשילובה כחלק ממכלול של אמצעים, מדיניים וכלכליים. ניתן להעריך כי היא כבר גובה מחיר מהמשטר האירני, אך הוא עתיד לדבוק במדיניותו אם הוא יעריך כי הדרך להשלמת תוכנית הגרעין לא ארוכה והמחיר שהוא עשוי לשלם אינו יקר דיו. ככלל, קשה, אולי אף בלתי-ניתן, למנוע - לאורך זמן - מאירן את השגת היעד, בוודאי שכך אם נעשה שימוש מוגבל באמצעים מדיניים וכלכליים. מאידך, ניתן להשפיע על מערכת השיקולים של אירן, אם ומתי "לפרוץ" לעבר יכולת גרעינית צבאית. חבלה בקנה מידה תעשייתי היא דרך נוספת להאט את "השעון הטכנולוגי" ללא "טביעת אצבע" ומבלי להתמודד עם ההשלכות של פעולה צבאית "רועשת", זאת בתנאי שהיא אכן עובדת. [1] מעריב, 2.6.2010. [2] AP, 11.5.10. [3] The New York Times, 10.6.10. [4] The New York Times, 11.1.09. [5] 29.8.09 The Washington Times, [6] The Washington Post, 9.6.10. [7] The New York Times, 10.6.10.