גלבוע - ניסיון סחיטה באיומים

הראיון הארוך שהעניק נצ"מ (בדימ) מאיר גלבוע לעיתון הארץ פותח בפני הציבור צוהר קטן ונותן לו הזדמנות די נדירה להציץ אל הנעשה בחצר האחורית של משרד מבקר המדינה. אכן, חשוב מאד להביא לידיעת הציבור מידע על הדרך שבה מתנהלים לכאורה העניינים במוסדות ציבוריים שונים - גם, אולי בעיקר, במוסדות שהם עצמם עוסקים בביקורת. אלא שמניעיו של מאיר גלבוע לחשוף את שנחשף באותו ראיון ראויים אף הם לעיון: מאיר גלבוע לא בא אל העיתון כי תחושת הצדק צרבה בגרונו. כלומר, אין מקום להניח שההתנהלות במשרד המבקר לא הטרידה אותו, אלא שההטרדה הזו, כשלעצמה, לא הגיעה לרמה כזו שתדחוף אותו אל זרועות העיתון. כי התברר שמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, דרך לגלבוע על הזנב. וזה כאב לגלבוע. במה דברים אמורים? התברר שלינדנשטראוס עצמו התראיין לפני שבועות אחדים לעיתון ידיעות אחרונות ובאותו ראיון הוא לא בדיוק חלק לגלבוע מחמאות. "הוא (לינדנשטראוס) אמר דברי רכילות לא נכונים וזו הסיבה שהחלטתי לדבר" מצוטט גלבוע בראיון בהארץ. לא, אין לצפות ממאיר גלבוע - או מכל בן אנוש אחר - שימשיך לשתוק ולא יפרוק את אשר על לבו כנגד מי שלדעתו פגע בו. אלא שבכך לא הסתיים הסיפור: עיתון הארץ העביר ללינדנשטראוס, כמקובל, בקשה לתגובה על תוכן הדברים שאמר עליו גלבוע בראיון. ואז קרה הדבר הבא (ציטוט מהעיתון): "יום לאחר שנשלחה ללינדנשטראוס הבקשה לתגובה, צילצל הטלפון של גלבוע בשעת בוקר מוקדמת. על הקו: יעקב בורובסקי, קודמו בתפקיד בלשכת המבקר ומי שנחשב למקורב מאוד למבקר. הוא הציע לי לדאוג לכך שהראיון לא יתפרסם בתמורה להודעה לעיתונות שיפרסם משרד המבקר ובו שבחים לפעילותי. אמרתי לו שאני לא מאמין שזה ריאלי ושלא אסתפק בפחות ממכתב התנצלות אישי מלינדנשטראוס. להצעה הזאת כבר לא היה המשך." עד כאן הציטוט. ובכן, מה משמעות הדברים הללו של מאיר גלבוע? הנה מה שאומר החוק על עבירת סחיטה באיומים: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים." עינינו הרואות: חוק העונשין עצמו מתייחס באופן ספציפי לסחיטה באיומים כזו, שבמסגרתה אדם מאיים לפרסם דבר מה על אדם, וזאת כדי להניעו לעשות מעשה. ולענייננו: כאשר מאיר גלבוע אומר "לא אסתפק בפחות ממכתב התנצלות אישי מלינדנשטראוס", הרי שהוא, גלבוע, אומר בכך שמכתב התנצלות שכזה מלינדנשטראוס היה מספק אותו, והיה גורם לכך שגלבוע יימנע מלפרסם את הדברים. נכון, הפנייה הראשונית הייתה אל מאיר גלבוע ולא הוא יזם אותה. אבל האם מאיר גלבוע יכול לרכוב על ההזדמנות הזו כדי להאמיר את המחיר - כאשר ברקע מרחף איום מצידו לפרסם את הדברים? "הרשעות מוטעות של חפים מפשע" היה נושא הדוקטורט של מאיר גלבוע לפי דבריו באותו ראיון. ובכן, אילו היה מוגש כתב אישום נגד גלבוע, ובית המשפט היה מרשיע את גלבוע בסחיטה באיומים - האם הייתה זו הרשעה מוטעית של אדם חף מפשע? חומר למחשבה.