בימים אלו מלאו ארבע שנים מאז נחטף גלעד שליט, והוא מוחזק מאז במקום שביו הנסתר ברצועת עזה. דומה כי אין איש בישראל שאינו מבקש לראותו חוזר הביתה בשלום. ובכל זאת - סיכויי שחרורו בזמן הקרוב אינם גבוהים. הלחץ הבינלאומי שהופעל על ראשי החמאס לשחרורו - או לפחות לעמידה בתנאים המקובלים על המערכת הבינלאומית, ולאפשר לנציגי הצלב האדום להיפגש עימו ולבקרו לעתים מזומנות - לחץ זה העלה עד כה חרס. גם המשא ומתן לשחרורו, בתיווך מצרי או מתווך גרמני - נקלע למבוי סתום.
במצב שנוצר, פועלים בימים אלה משפחת שליט והמערכה הציבורית לשחרור גלעד במסע מאורגן ונמרץ, כאשר כל הלחץ שהם מפעילים מופנה לכתובת אחת - קריאה לממשלת ישראל, להיכנע ולקבל את מלוא תנאי החמאס.
סמוך לחטיפה הקימה הממשלה את ועדת נשיא בית המשפט העליון לשעבר,
מאיר שמגר, לגבש ולהציע המלצות לניהול משא-ומתן לשחרור בני ערובה ישראלים. הוועדה הגישה מזמן את המלצותיה, אלא שאלה טרם פורסמו. מלכתחילה נקבע שהמלצות הוועדה תיושמנה רק במקרים עתידיים, ולא תחולנה על מקרה שליט.
את המשא ומתן לשחרור גלעד שליט אנו מנהלים אפוא ברוח המדיניות הישנה, או יותר נכון - ברוח מדיניות שאיננה קיימת.
יחד עם זאת, חבל שהמלצות שמגר טרם פורסמו, חבל שאיננו מסוגלים לבדוק את הדרך שבה אנו נוהגים היום אל מול ההמלצות.
מהר מאוד התעלמה הממשלה מהצהרותיה האמיצות למחרת החטיפה - תביעה תקיפה לשחרור החייל החטוף, והצהרה בוטה כי "לא ננהל משא ומתן ולא נעשה עסקות" לשחרורו. הקו המנחה את ממשלת ישראל מזה ארבע שנים - מאחורי מעטה כבד של סודיות - הוא לנהל משא ומתן עם הנהגת חמאס. השלמנו עם גישת ה"תן וקח", ואנו מנסים להגיע לפשרה סבירה בין העמדה הישראלית לבין התביעות של חמאס.
זו איננה גישת החמאס - חמאס מסרב למקח וממכר. עמדתו כלפי ישראל היא חד-משמעית - תביעה אולטימטיבית למלא אחר דרישותיו במלואן. שום התגמשות, שום פשרה, שום ויתור.
חמאס מבקש, כמובן, לראות בשחרור לוחמיו מן הכלא הישראלי. שחרור אלף אסירים - פחות ארבעה או חמישה - לא יעלה ולא יוריד מגודל הישגו. אלא שיש לחמאס מטרת-על נוספת: הוא מבקש ניצחון מדיני, הוא מבקש להכניע את ישראל ולהביסה. זאת אין משיגים בפשרה, אלא רק בעמידה ישראלית במלוא התכתיב שהחמאס הגיש.
ארבע שנים בשבי החמאס, ובתנאים שבהם גלעד שליט מוחזק, הם ללא ספק סיוט נורא. אף על-פי כן, עם כל הכאב בכרוך בכך, עם כל הרצון לראות את גלעד שליט משוחרר בבית - אסור לה לממשלה להיכנע.
אכן, יש בכך סיכון, ואת המחיר עלולים לשלם גלעד שליט ומשפחתו. לדאבון לב - אין ישראל יכולה להציע פתרון מושלם. נניח שהמטה הכללי היה מתייצב מחר עם תוכנית לחילוץ בכוח של גלעד ממקום שביו. אין סיכוי שהמערכת הצבאית הייתה מסוגלת להבטיח 100% הצלחה. ובכל זאת סביר שהפעולה הייתה מאושרת, על אף הסיכון הכרוך בה.
אני קורא לממשלה שלא להיכנע. במערכה שבינינו לחמאס, שבינינו לארגוני הטרור - חלילה לנו מלהקנות להם ניצחונות אסטרטגיים.
מה שעומד על הפרק במקרה זה חשוב פי כמה. אסור לנו לתת לחמאס ניצחון אסטרטגי. המעבר ממשא-ומתן ומפשרה לכניעה ישראלית לתכתיב, יהא ניצחון שאיננו יכולים להרשותו לצד השני.
