בזמן האחרון אני נחשף לתופעה גדלה והולכת של מתנדבים ישראלים שטסים להתנדב במקומות וביבשות נזקקות בחו"ל. לכאורה, דבר יפה ומבורך. אך למה זה כל-כך מפריע לי?
עניי עירך קודמים - משפט ישן, "אולד פשן". כבר לא משתמשים בו בימינו. אך אולי יש בו משהו? נכון, היום העולם הוא כפר גלובלי. במרחק של 8 שעות טיסה יש נזקקים באפריקה. איזה יופי, אפשר לטוס ולעזור להם. יש שם תינוק שלא קיבל חיבוק אוהב מימיו. אז כן, זה נכון. זה יפה וחשוב לעזור לתינוק שם, אבל גם פה, במרחק חצי שעה נסיעה, 20 דקות הליכה - יש תינוק שאימא שלו הפקירה אותו. אותו הלכת לבקר?
נכון, זה לא מגניב, זה לא "cool" היום להתנדב, אבל רק בגלל שלא ניסית עדיין...
מעת לעת שומעים בתקשורת על ילד שהטיסו מעירק לניתוח בארץ. זה תפקידנו. לעזור למי שאנחנו יכולים. אבל איך אפשר להביא ילד מעירק לניתוח שעלותו מאות אלפי שקלים, ולא לאשר לילד או לזקן - לשכן שלך - את התרופה שלו? זה לא מעוות?
שלא תבינו לא נכון, אינני טוען לרגע שלא צריך לעזור לאחרים, זאת אפילו חובה, ואם יש לנו טכנולוגיה ויכולות מסוימות שאפשר לעזור ולקדם מישהו בעולם - זאת חובתנו! אבל אסור שזה יבוא על-חשבון עזרה הדדית ומעורבות חברתית פה, מעבר לפינה.
החילוצים בטורקיה והאיטי הם מקרים בולטים של עזרה ישראלית במקומות שזקוקים לה. אין ספק שאלו הם מעשי חסד וחובה עלינו להמשיכם. גם הטכנולוגיה שישראל מעבירה למדינות מתפתחות תורמת לפיתוח ולקידום, וגם זאת עזרה מבורכת.
מניסיוני, בארץ יש צורך שלא יודע שובע למתנדבים. כשהסתובבתי במחלקות האונקולוגיות בארץ ראיתי מתנדבים שעושים שם עבודה נפלאה, אך במחלקה ממול לא היה איש.
כל אחד יכול למצוא את המקום המתאים לו ביותר, אם זה עם ילדים, חולים, מפגרים וכולי; אם זה עם מבוגרים, זקנים, ניצולי שואה וכולי; עם ארגוני חסד של חלוקת מזון ועוד ועוד.
נכון, התחלתי את מאמר זה בהטפה נגד, אבל הסיכום הוא מאוד חיובי. תמצאו את המקום המתאים לכם. תתנדבו, תתרמו, תשפיעו. ואם בכל זאת אתם לא מוצאים מקום בארץ, מה אני אגיד לכם? טיסה מהנה.
ככלל, איני טוען שאנו לא צריכים להתנדב ולתרום לעולם הרחב. אבל סדר עדיפויות אנשים, סדר עדיפויות...
