ביום א' בבוקר יצאו לדרך שני מסעות. האחד, הלגיטימי, זהו מסע משפחת שליט למען בנה. זהו מסע מובן נגד (עוד) ממשלה אימפוטנטית וחסרת-אונים המשחררת אנשי חמאס, אלו שתמה תקופת מאסרם ואף את אלו שנתפסו במיוחד עבור שליט, בעוד הוא בשבי ואינו זוכה אפילו לביקורים.
מחבלי החמאס זוכים בכלא הישראלי לטיפולי שיניים, לביקורים, לטלוויזיות, לקנטינות, לסדינים, ללימודים, לאפשרות להקמת משפחות, לגן עדן. הממשלה, כאילו הייתה ועד קהילה גלותי, אינה נוקפת אצבע לשינוי תנאי הנופש הללו, וחברי "ממשלת" החמאס בעזה עדיין חיים, קילומטרים ספורים מגבולנו. נוכח חידלון כה קיצוני ניתן להבין משפחה שדורשת לשחרר את בנה, ולו בכניעה.
המסע השני, הוא התקשורתי, הפוליטי, האינטרסנטי, האובדני, המנצל את הטרגדיה, שאינו אלא המשט השני למען החמאס.
מקרה שליט הוא הזדמנות לכוחות הרס פנימיים לערער את בטחון המדינה, ולחזק את אויביה. האם המחבלים המשוחררים יחזרו לטרור? תם הוויכוח על כך. כל ילד כבר יודע כי שחרור סיטוני מוביל ישירות למותם של עשרות ואף מאות ישראלים. 1,150 משוחררי עסקת ג'יבריל בשנת 1985, ששוחררו תמורת 3 חיילים, רצחו מעל ל-100 ישראלים. 450 משוחררי עסקת טננבאום רצחו כ-30 איש, ואלו דוגמאות חלקיות בלבד. רק שטיפת-מוח תקשורתית מופקרת וחסרת-מעצורים מסוגלת לגרום לאנשים תבוניים לשקול ברצינות מהלך שבו דנים למוות עשרות ומאות תמורת הצלת אחד.
בעסקה שהקמפיינרים מנסים לדחוף לנו (לשמחתו של החמאס הנדהם), ישוחררו המטכ"ל וצמרת הטרור של החמאס. מותם הצפוי של מאות ישראלים נוספים בידי המשוחררים זהו רק הקדימון. בנוסף יירצחו עוד רבים כתוצאה מהעידוד שיקבל הטרור, כי השחרור אינו אלא הודעה ישראלית רשמית שהפשע כן משתלם. הרוח שמהלך כזה עלול להעניק לטרור תוביל למפולת אסטרטגית, בדומה לעסקת ג'יבריל, שהפכה לאסון ביטחוני ומדיני, לאחר שבנוסף לחזרה לטרור, היוו המשוחררים את התשתית שחוללה את האינתיפאדה הראשונה.
בנוסף, כל עסקה כזו היא תחילת הספירה לאחור לקראת החטיפה הבאה של עוד חיילים. כך זה עובד. העסקה שבה הוחזרו לחיזבאללה שבויים חיים תמורת גופותיהם של החיילים פינק ואלשיך שנחטפו בלבנון, הניעה את חטיפת החיילים בהר דוב בשנת 2000. תמורת טננבאום וגופותיהם של החיילים הללו שוחררו כ-450 מחבלים. המשוחררים רצחו כ-30 ישראלים והלקח שנלמד מהעסקה ההיא הוביל לחטיפת שליט, רגב וגולדווסר ולפריצת מלחמת לבנון השנייה. עסקת שליט תוביל בהכרח לחטיפות הבאות, נשאר רק למלא את השמות. זוהי השרשרת הממאירה שלשום ראש ממשלה ישראלי אין אומץ לקטוע ולומר בתוקף "עד כאן". התקשורת חזקה מהם.
הקמפיין המושקע הזה דוחף באופן מובהק את הממשלה לכיוון כניעה ואינו נקי ממגמות פוליטיות להפיל אותה. מישהו מממן את הקמפיין האדיר הזה, אחרי כל ההתנדבויות של כלי תקשורת, משרדי יח"צנות ועיתונאים, עדיין נשפכים שם מיליונים. הלוגיסטיקה, החולצות, השלטים, כלי הרכב עם הרמקולים - כל זה כבר לא התנדבות. יש מי שיש לו אינטרס לממן את כל זה והאינטרס הזה ממש לא לטובתה של ישראל. משום מה, איש מהספונסרים של קמפיין שליט אינו נותן אגורה לטובת שבוי אחר - יונתן
פולארד, היושב כבר 25 שנה בכלא. למה? כי שחרורו לא יפגע בישראל.
מנהיגים המוכנים בידיעה ברורה להקריב חיי מאות מתושביהם תמורת אחד, מובילים את המדינה לאבדון. חברה המשלימה עם מגמות אלו ואינה מפתחת נוגדנים נגד כוחות פנימיים המובילים אותה לחורבן, מאותתת על אובדן רצון הקיום שלה. בימים האחרונים מתחילים לשמוע קולות התנגדות המעזים ללכת נגד הזרם. יש תקווה.