יש משהו באמירה כי לציבור זיכרון קצר. אבל זה לא תמיד נכון. נזכרתי בכך למקרא הראיון הרחב שהעניק באחרונה מר
מאיר גלבוע, יועצו לשעבר של מבקר המדינה לענייני המלחמה בשחיתות הציבורית, למוסף השבועי של הארץ.
בראיון הזה פרש גלבוע יריעה רחבה של ביקורת בוטה וחריפה בראש ובראשונה נגד מבקר המדינה,
מיכה לינדנשטראוס, אבל גם נגד צמרת המשטרה, הרשות להגבלים עסקיים, ח"כ
דליה איציק, ומינהל הכנסת.
לדבריו משרד מבקר המדינה והמבקר עצמו אינם נחושים להיאבק בתופעות של שחיתות ציבורית אמיתית אלא אם הנושא קשור בחשיפה תקשורתית, הרשות להגבלים עסקיים "גוררת רגלים", ופרט לנושא אחד או שניים בעלי משמעות לא עשתה בשנים האחרונות פעולות של ממש ומה שנעשה זה על בסיס תשתית שהוא [גלבוע] הניח בעת שירותו שם. המשטרה וצמרתה לוקים בטיוח ובהזנחה של נושאים חיוניים במלחמה בפשע המאורגן ומבקר המדינה אינו שש לערוך ביקורת של ממש שתחשוף ליקויים של צמרת המשטרה בנושאים אלה.
מה פתאום התעורר גלבוע? התשובה די ברורה. מבקר המדינה פיטר אותו. המבקר בתשובה לשאלות מתח ביקורת על התנהלות גלבוע בנושאים שונים. ומשום כך הביא המבקר, שמינה את גילבוע לתפקיד, לסיום כהונתו.
זה הרקע וגלבוע עצמו אומר כי בשל כך החליט "לפתוח את הפה".
העניין הוא שמבקר המדינה אינו צריך בכלל להוכיח, בתגובה להאשמות יועצו לשעבר, כי פעל בנמרצות כנגד תופעות של שחיתות ציבורית. פעילותו בנושאים אלה מאז נכנס לתפקידו מדברת בעד עצמה. בניגוד למה שטוען גלבוע, המבקר צריך היה להתמודד אז וגם היום עם טענות על להיטות יתר בביצוע תפקידו. טוב גם שהוא אינו מתנזר מדיווח לתקשורת על ממצאיו. הרי אין לו יחידת אכיפה פרט לדעת הקהל.
גם לגלבוע עצמו, יש היסטוריה בדיווח לתקשורת על-מנת לקדם עניינים שהוא מעוניין בהם. [בראיון עצמו שניתן לעיתונאי גידי וייץ משבח גלבוע את העיתונאי התחקירן מוטי גילת ששיתף איתו פעולה].
חשוב הרבה יותר. לגלבוע יש מוניטין נוסף. לטעמי מוניטין שלילי. באופן עקבי הוא מטיח בפומבי האשמות וביקורת, כנגד הארגונים בהם הועסק בעבר. במקביל הוא נוהג לשבח עצמו ולהעניק ראיונות עוד בטרם הוכיח הישגים בפועל בעבודתו.
כך למשל ימים ספורים לאחר שמבקר המדינה הודיע על מינויו ועוד לפני שנכנס לתפקידו באופן ממשי כבר התראיין גלבוע ב"גלובס" ובתוקף תפקידו הטיח האשמות וביקורת בגורמים שונים ובהם כאלה שעבד בהם בעבר. הוא הצדיק והם הרשעים.
אז נכון – יש כשלים וליקויים. אבל הנוהג להשמיץ מקומות עבודה שהעסיקו אותך בעבר, הוא נוהג פסול. פעם אחת ניחא אבל כשזה הופך לנוהג קבוע לא צריך להתייחס. אין באמור לשלול בדיקה אם דיבורים כאלה מהווים עבירה על נהלי העבודה. אולי אף יותר מכך.
