פנחס בנו של אלעזר הכהן ונכדו של אהרון הכהן והמוזכר בתחילת פרשת השבוע, פרשת "פנחס", הוא "הלוחם" המהולל והנודע בשערים ואשר בגלל יוזמה אישית וגבורה מופלאה, זכה לקבל מהקב"ה את "אות הגבורה" - העיטור הגבוה ביותר שאדם זוכה לקבל לאחר שהוא חוזר משדה המערכה, המלחמה והקרב. "ועדת הפרס האלוהית" שבחרה בפנחס נימקה את החלטתה ההיסטורית כהאיי לישנא: "במלחמת התרבות וההישרדות אשר פרצה בין מואב ובנותיו ובין עם ישראל וגבריו (כשישראל עדיין לא היו מוכנים ומיומנים פיזית ורוחנית) פנחס גילה תושייה, יוזמה, גבורת לב וזרוע ובעיקר חוסר פחד עד כדי סיכון חייו. פנחס הצליח לעצור את המגפה שקטלה ב'חיילי צא"ל' (=צבא אמוני להקב"ה) 24,000 אנשים, נשים וטף. בכך, פנחס מיגר את הסכנה הקיומית, פיזית ורוחנית, שנשקפה לעם. ועל כך, ראוי הוא לקבל את אות הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בישראל". יש לציין, שכל כלי המדיה והתקשורת פרסמו את דבריו הקצרים של משה רבנו בעת שהעניק לפנחס את הפרס: "פנחס מצטרף וישמש ככהן גדול עוד בחיי אביו וכהונה תהיה לזרעו ולזרע זרעו, ותימשך לעד ולנצח נצחים. דמותו ההירואית תונצח בפנתיאון השמות הנצחיים והאלמותיים של העם היהודי ותשמש מודל לחיקוי לדורו כמו גם לדורות הבאים".
לאחר הטקס רב-הרושם והמכובד התגלע ויכוח נוקב, כדרכם של "יהודים טובים" במהלך ימי היסטורייתם, בין המצדדים בעד ובין המצדדים נגד. אלה שבעד אמרו:
מגיע לו! הוא הציל, הוא עשה, הוא פעל... והוא האיש שתורתנו הקדושה מציינת מפורשות שהוא "השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי... הנני נותן לו את בריתי...", וחז"לנו ע"ה הוסיפו ושיבחו את דמותו המיוחדת של פנחס בקובעם [סוטה מ"ג. ומדרשים]: "פינחס הוא אליהו הנביא. פינחס הוא משיח/משוח מלחמה. פינחס נהיה למלאך ה', חי וקיים לעולם ומבשר הגאולה בקץ הימים". ולעומתם, אלה שכנגד אמרו:
לא מגיע לו! אמנם, הוא פעל ועשה מה שאחרים לא עשו. אבל, כיצד הוא מעז לעשות דין לעצמו, "לקחת את החוק בידיו/לידיו" ולרצוח בדם קר "זוג אוהבים תמימים אשר כל 'חטאם' היה שתינו אהבים יחדיו" [מדרש גם]. יש לציין שחלקם אף ביזו את "הייחוס המשפחתי" של פנחס באומרם: כיצד העז פנחס, שהוא נכד לפוטיאל (=יתרו) "שפיטם עגלים לעבודה זרה" [סוטה מ"ג] להרוג נשיא שבט חשוב בעם ישראל. וחלקם, אף ניסו לפגוע בפנחס פיזית אילולי נשלח מלאך ה' והצילו, כדבריהם [במדבר רבה כ', כ"ה]: "עמדו בני שבט שמעון לפגוע בו וירד המלאך ונגף בהם". יש לציין שהדיו של הוויכוח הנוקב הנ"ל ובקצרה, עדיין מהדהד בימינו אנו. ואכמ"ל.
אשר על כן, שאלתנו היא: על מה ולמה ומהי הסיבה שפנחס זכה ל"ברית כהונת עולם"? ויתרה מכך, אם
באופן פרטי, באופן אישי הגיע לפנחס הפרס על פעולתו ההירואית - מדוע ולמה הדבר נעשה
באופן ציבורי, באופן כללי, קרי: למה גם עם ישראל אמור "להרוויח" מנתינת הפרס לפנחס? מדוע גם עם ישראל נוטל ולוקח חלק בקבלת הפרס בכך שפנחס הפך להיות הכהן הגדול גם על עם ישראל?! אתמהה.
ונראה לנו לתרץ ולקבוע שכל מה שעשה פנחס לא היה, חלילה, להאדרת שמו ולפרסומו האישי. כל מה שעשה פנחס היה
בשביל ולמען עם ישראל, וכבר חז"ל ציינו זאת לשבחו, כדבריהם [זבחים ק"א]: "לא נתכהן פינחס אלא עד שהרגו לזמרי
ועשה שלום בין השבטים", ואותו פנחס שעל-פי המדרש [ויקרא רבה א', א'] "רוח הקודש הייתה שורה עליו ופניו היו בוערות כלפידים", היה "הלפיד לפני העם" בכך שהשיב ושיכך את חמתו ואת כעסו של הקב"ה כלפי העם שנאמר: "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". ולא רק זאת; אלא פנחס הסיר לחלוטין את הבושה והחרפה שהיו אמורות להיות נחלתם של ישראל כדבריהם במדרש [שוחר טוב ט"ו, ו']: פנחס שהיה משבטו של לוי הרג לזמרי שהיה משבטו של שמעון [וזאת]
"כדי שלא יהיה חרפה על ישראל".
וכעת יובן, לטענתנו, מה הייתה כוונתה המפורשת של התורה בהוסיפה ובייתורה של המילה
"בתוכם" במשפט: "בקנאו את קנאתי
בתוכם". קרי: אף שהקב"ה "מודה" שפנחס "קינא את קנאתו" ועשה זאת "כדי שלא יחולל שמו הגדול" [מדרש גם], מכל מקום, הקב"ה מעיד עליו שעשה זאת כשהוא "בתוכם", כלומר: בתוך העם, לתוך העם, בשבילם ולמענם. אי לזאת, ראוי הוא פנחס לקבל את הפרס לא רק באופן אישי ובאופן פרטי, אלא בעיקר באופן כללי ובאופן ציבורי. והמשל הבא (שעליו הוספתי "נופך אישי" ואשר שלחו אלי ידי"ן, הרה"ג ר' רון אל אהרון, רב מקומי ב"עיר האבות", באר שבע) מסביר ומדגיש את עיקרו של הרעיון שציינתי לעיל, כדלקמן:
משל לספינה גדולה ועליה מאות נוסעים ששטה לה בשקט ובשלווה בין גלי הים הסוערים ובא אדם אחד הנקרא "קדחי" ורצה לחבל בספינה ולהטביעה על-ידי קדיחת חור בקרקעית הספינה. הקברניט/רב החובל וקציניו, כמו גם שאר הנוסעים, היו "בשוק", פעורי פה והמומים ולא יכלו לעשות דבר. אחד מן הנוסעים, המכונה "פנחס בעל הפרס", קם ממקום מושבו ו"השבית" את "קדחי הרשע". כל הנוסעים מחאו כף והודו לו בחום. הקברניט אף העניק לו פרס מיוחד על "תושייה, לקיחת אחריות ויוזמה פרטית" ובדברי השבח הוסיף ואמר: "לא רק שפנחס הציל עצמו מסכנת הטביעה ואת כבודי כמנהיג הספינה, אלא פנחס קם מתוככם ולתוככם ועשה בשבילכם ולמענכם. על כך, ברור שראוי הוא לפרס אישי ופרטי. ברם, יהא זה פרס מכובד אשר יבטא גם את ה'רווח' שנהניתם ממנו כולכם". ודו"ק.