ארה"ב בהנהגת הנשיא ש"הכי פחות מחבב" את ישראל ביחס לקודמיו, ואירופה שאינה יודעת אם להשלים עם האקטיביזם האיסלאמי או להילחם בו - מעמידות את מדינת ישראל במצב עדין מאוד. במצב זה, ישראל נדרשת ליזמות מתמשכת ומתמדת בהתמודדות עם בעיותיה. ראשית עם הפלשתינים, שנית עם הסורים ושלישית עם הגרעין האירני.
בכוונה שמתי את הגרעין האירני במקום השלישי. זו הבעיה הקלה מכולן. ראשית כי אין הרבה מה לעשות נגדה, ושנית היא אינה מאיימת ישירות על ישראל - היא מאיימת על מאזן הכוחות הקיים כיום במזרח התיכון. וזו יותר בעיה של ארה"ב, רוסיה ואירופה מאשר של ישראל.
הבעיה השנייה בחשיבותה של מדינת ישראל היא החזקת רמת הגולן. הדבר גורר איבה סורית מתמדת המוצאת את ביטויה במקומות שונים, כגון לבנון, טהרן ועתה גם באנקרה. פתרון הבעיה, שללא ספק יגרור נסיגה מלאה מרמת הגולן, עשוי להקטין משמעותית את נקודות החיכוך של ישראל עם שכניה ובני בריתה.
הבעיה המרכזית של מדינת ישראל היא יחסה למיעוט הפלשתיני בתחומה, המגיע עד ל-45%, כולל רצועת עזה. אם ישראל חפצה להמשיך להיות מדינה יהודית, הרי עליה "לשחרר" מתוכה את מקסימום התושבים הפלשתינים החיים בתחומה מבלי לסכן את ביטחונה. מדובר בעיקר בפלשתינים החיים ביהודה ובשומרון. היו מספר ניסיונות; אוסלו, קמפ-דייוויד 2000, טאבה, הפינוי מגוש קטיף ושיחות אולמרט-אבו מאזן. כולם כשלו. לטעמי, מסיבה אחת: אין הנהגה פלשתינית שמוכנה לקבל הכרעה היסטורית לגבי עמה. לכן אנו, בשלב זה, נידונים לשיחות ומאמצי תיווך מסוגים שונים שסיכוים אפסי.
אז מה נדרשת ישראל לעשות במצב זה? לטעמי, מהלך חד-צדדי, דומה למהלך שנעשה ברצועת עזה, של פינוי כל היישובים היהודיים מעבר לגדר ביטחון שמיקומה יהיה דומה לגדר כיום (אך לא בדיוק), וכן "לקיחה" למשמרת את כל בקעת הירדן עד לקידום פתרון מציאותי. במצב כזה, מרבית נקודות החיכוך הבינלאומיות, וגם הפנימיות, הקיימות כיום, של מדינת ישראל - ייעלמו.
לשם פתרון הבעיות שמניתי לעיל דרושה מנהיגות אמיתית, בעלת אומץ-לב אישי ופוליטי. אני מאמין שכיום אנו נמצאים בסיטואציה פוליטית פנימית שלא הייתה שנים רבות במדינת ישראל. יש דמיון רב בקרב מנהיגי המפלגות, בזיהוי בעיות המדינה ובאפשרויות לפתרונן, ואם מנהיגים אלו יוותרו במקצת על שאיפותיהם האישיות, אולי זוהי שעת הרצון שהעם כל-כך מצפה לה.