בחודשים ובשבועות האחרונים היינו עדים לאחת הפרשיות המבישות ביותר בתולדות העם היהודי ובתולדות מדינת ישראל, "פרשת עמנואל". לדאבון הלב, במקום להכות על חטא ישנם כמה גורמים בציבור החרדי המנסים לטהר את שרץ הגזענות תחת מסווה ציות ל"דעת תורה".
גדר הפרדה מוחלטת ייאמר ברורות, בקול רם חזק ותקיף: מה שנעשה בעמנואל היה חטא "שנאת חינם" במלוא התגלמותו. בל נשכח שבעת שהסיפור נחשף לציבור עמדה לה זקופה גדר הפרדה מוחלטת בין התלמידות האשכנזיות לתלמידות הספרדיות, ונאסר עליהן לשוחח זו עם זו. הייתה זו התעללות נוראית מתמשכת בנפש התלמידות המזרחיות והוריהן, תוך רמיסת
כבוד האדם וחירותו עד עפר, וכל זאת תוך היאחזות בשיפולי גלימתו של האדמו"ר מסלונים.
וכאשר באו מים עד נפש, והנפשות הכואבות לא יכלו עוד לשאת את הקיפוח והאפליה ונאחזו במפלט היחיד הלוא הוא "רשויות החוק", נשמעה זעקה מקצה המחנה הזה ועד קצהו. אוי ואבוי! בג"צ מתערב בחינוך "הטהור" של ילדינו.
הבה נקרא לבעיה בשמה האמיתי: "גזענות". זו גזענות לשמה ואין שום מילה אחרת. כמובן, היום גזענות זו עטופה במעטפת ציות לדעת תורה כביכול וכל מיני שיקולים למיניהם, אך האמת האמיתית שעומדת תחת כל זה היא שנאת מזרחים. חינוך לגזענות ולהפרדה אינו טהור אלא טמא בתכלית.
אינני מבין כיצד כספי המדינה וכספי משלמי המיסים, שהינם כלל הציבור, שימשו ומשמשים עד עתה את המערכת הרקובה הזאת. הייתכן שהמדינה מממנת בכספנו מוסדות המנציחים אפליה? רבותיי, התעוררו! אנחנו במדינת ישראל. כיצד דברים כאלו יכולים לקרות?
כשישנו ערפל סמיך, צריך להגדיר היטב מושגי יסוד. א. כספי מדינה אינם יכולים בשום פנים ואופן לעמוד לרשות מוסד המפלה בכל צורה שהיא בין אזרח לאזרח. ב. על המדינה ועל רשויות החוק לאכוף את חוק הגזענות בכל מקום, בין במוסדות פרטיים ובין במוסדות שאינם ממומנים על-ידי המדינה.
תודות לאל, בציבור החילוני והדתי-לאומי כיום כמעט אין הבדלים בחברה בין מזרחי לאשכנזי - האדם נמדד לפי מעשיו ולא לפי מוצאו - ואילו בצבור החרדי האמון על תורת ישראל הגזענות חוגגת בצורה איומה. כותב שורות אלו רצה להכניס את ילדיו לתלמוד תורה במודיעין-עילית והוצג לו שאלון ובו מפורטת השאלה היכן נולדו ההורים, והיכן נולדו הסבים (כדי שחלילה לא ייעלם המוצא המזרחי. בעוד דור ישאלו היכן נולדו הסבות-רבות).