איין ראנד הייתה יהודייה טובה ממוצא אשכנזי, רוצה לומר בבלית עתיקה, שרצתה להיוולד בלונדית כחולת עין ועזת מבט, אך מה לעשות, שזו לא הייתה הגנטיקה שלה. לכן כתבה ספרים שבהם עיצבה את דמותה כפי שהייתה רוצה להיות, ובהם הטיפה למרכזיות האדם היחידני אל מול הרודנות הקומוניסטית. ספריה נחטפו ונמכרו כלחמניות טריות, ובניגוד לסופרים אחרים שנשכחו מן הלב ומחנויות הספרים, ספריה של איין ראנד ממשיכים להימכר שנים רבות אחרי מותה. מאבקו של המערב הקפיטליסטי, שומר זכויות הפרט, בטוטליטריות המזרחית מוסלמית נותן לספריה משנה כוח, ולנושאי דגלה כמו פמלה גלר וירון ברוק, יהודים אף הם, את הגיבוי האינטלקטואלי והמוסרי להוביל את המאבק בגאון.
וכך מצטטת פמלה גלר מפיו של חוזה מריה אזנר, ראש ממשלת ספרד לשעבר: "ישראל היא מרכיב יסודי של המערב. המערב הינו מה שהוא הודות לשורש היהודי-נוצרי שלו. אם ייעקר השורש היהודי וישראל תלך לאבדון, גם אנו נלך לאבדון".
ועל כך קובלת פמלה גלר: "מדוע עלינו לדון ב"זכותה של ישראל להתקיים"? או ב"זכותה של ישראל להגנה עצמית"? מדוע שלא נדון בזכותה של צרפת להתקיים, או זכותה של אירן? או גרמניה? כיצד הגענו עד הלום?"
מדבריה של פמלה גלר ניתן להסיק כי מדינות אירופה המערבית אינן עסוקות בדיון שעיקרו זכות קיום והגנה עצמית, מכיוון שהן מובנות מאליהן. האמנם?
הולנד לדוגמה עברה זה עתה מהפך בבחירות. הנה מה שאומר חירט וילדרס על זכותה הטבעית של הולנד כולל זכויות האזרח שלה להתקיים: "אני מאמין בכל מאודי שחירותה של הולנד מאוימת. שמורשת החירות, שדורות רבים יכלו רק לחלום עליה, כבר אינה נתון בלתי מעורער. היא אינה מובנת מאליה".
את זה אומר ראש המפלגה השלישית בגודלה בהולנד המצוי תחת שמירה 24 שעות ביממה בשל איומי הג'יהאד, ואשר נתבע לדין בידי משרתי הג'יהאד על העלבת האיסלאם. קיומה הריבוני והתרבותי של הולנד אינו מובטח כלל ועיקר.
ומה באשר לבריטניה הגדולה? אנו בישראל אשר מורגלים בדברי הבלע של נציגי הג'יהאד בכנסת, משוכנעים כי צרה זו היא רק שלנו, וכי בריטניה בוודאי יודעת להגן על עצמה. ובכן, לא בדיוק. בנוסף על סדרת התקפות רצחניות של הג'יהאד, ומעבר להצהרות של ג'יהאדיסטים על הפיכת ארמון בקינגהם למסגד בעתיד לבוא, יש גם נציגים של הג'יהאד בבית הלורדים. כאשר הזמין חבר בית הלורדים הקרנה של הסרט "פיטנה" הקושר את האיסלאם לטרור, "איים הלורד נאזיר אחמאד לשלח ברחובות לונדון עשרת אלפים מוסלמים לפעולות מחאה אם וילדרס - שהוזמן בפברואר האחרון על-ידי הברונית קרולין קוקס והלורד מלכולם פירסון - יורשה להקרין את סרטו 'פיטנה' בבית הלורדים. השרה לביטחון פנים הפנימה את המסר, ומנעה מווילדרס אשרת כניסה".
מה לנו הישראלים כי נלין על תכסיסים משפטיים הננקטים נגד שרים ואלופים בבואם לביקור בממלכה המאוחדת? הנה הולנדי בלונדי גבוה העומד בראש מפלגה לגיטימית בלחץ הג'יהאד הופך בלתי לגיטימי. גם קיומה הריבוני של בריטניה הגדולה נמצאת תחת איום אלים. בלונדוניסטן אין מניפים עוד את היוניון-ג'אק, הדגל הבריטי, מפני זעמם של המוסלמים המקומיים.
"השטח הסטרילי" שסביב המסגד נראה כי קיומה הריבוני של צרפת של האחווה והחירות אינו מוטל בספק, וקצין משטרה צרפתי כמובן אינו זקוק להגנה מפני פורעים אוחזים במחבטים. ואולי כן. התמונות ממשט הג'יהאד צפות ועולות מייד כאשר משחזר הקומיסר איליי את ההתקפה עליו בפרבר פריסאי. 130 שוטרים נפצעו בהתנגשות אחת עם המון ג'יהאדיסטי השולט בפרברי פריז ואשר גרש מתוכם את המקומיים. בעוד ששיעור הפוריות של האישה הצרפתית עומד על 1, פחות ממחצית מן הדרוש כדי לתחזק אוכלוסיה, עומד שיעור הילודה של הפולש המוסלמי על שמונה ילדים לאישה. האמנם קיומה של צרפת כמדינת חופש ותרבות מערבית מובן מאליו?
לכאורה איש גם אינו קורא תיגר על עצמאותה שלמותה וריבונותה של שוודיה, מעוז הדמוקרטיה. המדינה ששמרה על ניטרליות מול גרמניה ואף הצילה אי אלו אלפי יהודים שנמלטו אלה מדנמרק ומנורווגיה. ואולי כן. בשטוקהולם יש רבעים שבהם רגלו של שוטר שוודי לא תדרוך מפחד הג'יהאד. כולנו זוכרים את הכלימה כאשר נבחרת הטניס של שוודיה ל"גביע דיוויס" לא יכולה הייתה להכניס קהל למשחק נגד ישראל למגרש במלמו, מפחד הג'יהאדיסטים המקומיים.
וכמובן איש אינו מאיים על קיומה של הדמוקרטיה הגרמנית. ואולי כן. כי עריה הראשיות של גרמניה זרועות ברבעים אוטונומיים שרגל איש חוק גרמני לא תדרוך בהם. מסביב לכל מסגד-על נותר מעגל גדול של טריטוריה שנגרעת למעשה משליטתה של המדינה הגרמנית.
אבל אובדן הריבונות הקשה ביותר נראה דווקא בספרד. מספר ימים לפני הבחירות הכלליות בספרד ביצע הג'יהאד פיגוע קשה במדריד, שבו נרצחו כ-200 עוברי אורח במערכת הרכבות, ששותקה. לאחר הפיגוע הוציא הג'יהאד את פקודתו: הוצאת הכוחות הספרדיים מעירק, או מהדורה חוזרת של הטרור. ספרד נכנעה, וראש ממשלתה חוזה מריה אזנר הודח מכסאו לטובת המועמד שנכנע לג'יהאד. גם המדיניות החברתית ה"מרחיבה" נמשכת בלחץ הצרכנים של תשלומי הרווחה, שבהם מיוצגים המוסלמים מעל ומעבר לחלקם באוכלוסיה. אזנר יותר מכל מדינאי אחר בעולם, יודע שריבונותה של המדינה המערבית נסדקה, ואולי אף באופן בלתי הפיך.
מסתבר כי מבחינת הג'יהאד "זכותה של ספרד" להתקיים, או "זכותה של בריטניה" להתקיים נמצאות למעשה באותו מעמד כמו "זכותה של ישראל" להתקיים. "זכות" זו פשוט אינה קיימת. האתגר שמעמיד הג'יהאד בפני כל מדינות המערב הוא זהה, עם דקויות מקומיות. הדיון בזכויות של כל אותן מדינות לקיומן הריבוני מתרחש כל העת, כאשר ארגוני הג'יהאד העולמי ושותפיהם למחנה השמאל ממוטטים ריבונות זו לבנה אחרי לבנה. כאשר אזנר מדבר על אובדן ישראל, כוונתו היא לחלק יסודי של תרבות המערב שבלעדיו אין למערב כולו זכות קיום. על תהייתה של גלר "איך הגענו עד הלום" לא להיות מכוונת כלפי ישראל, אלא כלפי המערב כולו, ובמיוחד כלפי אירופה המערבית העומדת בפני קריסה כלכלית וחברתית, בעיקר בשל אימוץ מדיניות כושלת של "הכלת" האיסלאם, טיפוח נצלנות חברתית ודיכוי המחויבות המשפחתית-לאומית.
אומנם איין ראנד לא צפתה את הסכנה האיסלאמית, אך השאיפה הטוטליטרית להכניע את האנושות תחת שלטון מרכזי לובשת צורה ופושטת צורה, וצורתה הנוכחית היא ציר הקומוניזם-איסלאמיזם. לכאורה, ישראל המבודדת בתוך המרחב של הג'יהאד היא הפגיעה ביותר, אבל רק לכאורה. ישראל יודעת בדיוק מיהו האויב, ומתנהלת (לפעמים) בהתאם. המערב שמסרב לזהות את האויב ואינו נוהג בו בהתאם - מצוי בסכנה גדולה יותר של אובדן ריבונות. ימים יגידו מהי קובעת הדם שתשכנע את אירופה שהיא, אף יותר מישראל, נמצאת בסכנה.