X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
הצעדה לשחרור שליט - מלכודת רגשית ופוליטית המשטים לעזה שבוטלו - הסיבות ניהול תיקים בצורה חריגה ובעייתית בפרקליטות המדינה זוהיר בהלול - משחרר הצהרות פוליטיות ולא מבין מה רוצים ממנו הנשיא מזמין את נתניהו לארוחה - מתנפלים על שרה
▪  ▪  ▪
[צילום: פלאש 90]

המשטים לעזה שלא התקיימו

המשט הראשון הוא שקובע את המדיניות ואת הסטנדרטים לפעולות העתידיות. הכוונה, לא לביצוע ולהכנות השגויות, אלא לנחישות ול"מסר": משטים לעזה לא יעברו וצה"ל יעשה את כל הדרוש לשמור על משימה ומטרה זו. רוצים להעביר סיוע הומניטרי? בבקשה, דרך היבשה לאחר בדיקה עם או בלי משקיפים זרים.
המשטים שאיימו עלינו שיבואו מאירן ומלבנון, ביבשה ובאוויר - בוטלו בשל החשש שגורלם יהיה חמור יותר מגורל המשט הטורקי. המשט מאירן או מלבנון - שנחשבות כמדינות אויב - יש בו סממנים של התגרות מלחמתית ולכן, על-פי המשפט הבינלאומי, יש לישראל סמכות מלאה למנוע זאת בכוח, לאמור: לפגוע ולפתוח באש, הם-הם שהרתיעו וביטלו את יציאתם.
מסקנה: עמידה איתנה, בלתי מתפשרת, כולל אי-פחד מהצהרות ומאיומים של ממשלות צבועות למיניהן, לרבות אגודות צבועות של "זכויות אדם" שתומכות בטרור - הם התשובה הנכונה לאיומים. צא ולמד, בימים אלה ממש, כשטורקיה משתלחת בישראל ודורשת התנצלות + פיצויים + התחנפות לכניעה לטרור - היא מבצעת מעשי פשע כלפי הכורדים. כאשר פורץ סכסוך בין קירגיזים לאוזבקים ונרצחים תוך ימים יותר מ-2,000 איש, בקושי שומעים על כך, לא מדווחים בעיתונות הבינלאומית ובוודאי שלא מתכוונים להקים ועדת חקירה בנוסח ועדת גולדסטון. למה? כי מדובר בשתי מדינות אי-שם במזרח אסיה (ברית המועצות לשעבר), שלעולם המערבי הנאור, המתעניין בפלשתינים, לא מזיז מהרצח של האוזבקים ושכניהם.

הצעדה לשחרור גלעד שליט

אם הייתי במקום ההורים נועם ואביבה שליט, הייתי נוהג ומתנהל כמוהם, וזועק "בכל מחיר" ועכשיו. אם הייתי במקומו של נתניהו, הייתי מחליט כפי שהחליט - שחרור כן! אבל לא "בכל מחיר" ולא במחיר מעמדה, כבודה וביטחונה של המדינה ואזרחיה.
חייבים להחליף את המנטרה "בכל מחיר" בנוסחה חדשה: "נעשה כל מאמץ". המושג "בכל מחיר" לא מצלצל טוב, כולל בתוכו ובמהותו מגוון אפשרויות, שמדינה ריבונית לא יכולה ואסור לה להיכנע ולהשתמש בהן.
שחרור 1,000 מחבלים תמורת חייל שבוי, ביניהם רוצחים כבדים, אינו פרופורציונלי למו"מ כמקובל בעולם הרחב במקרים אלה. לכן, כאשר ממשלת ישראל, גם בתקופת אולמרט ועכשיו נתניהו, לא מוכנה לחצות קווים מסוימים, יש לכבד זאת, לתמוך בה, לחזק אותה, עם כל הצער, החמלה והרגשות הכנים והחמים שיש לנו כלפי משפחת שליט.
גם עסקה זו, ואני מקווה שתצא לפועל בהקדם, כאשר חמאס יבינו שהגיעו לקצה יכולת המיקוח - תהווה תקדים מסוכן לעתיד ולכן אסור להחמירו ולהעמיקו.
נאום נתניהו ביום החמישי לצעדת שליט היה ענייני, טוב, מאוזן, רגיש, אך יחד עם זאת תקיף עם דגשים במקומות הנכונים.

זוהיר בהלול חצה קו אדום

השדר זוהיר שוחח בטלפון עם אחת המארגנות של המשט לעזה, היושבת בלבנון וידועה בקשריה הקרובים עם חיזבאללה וארגונים שונאי-ישראל נוספים. בלהט השיחה, הוא כל כך התפעל ממנה וממעשיה האנטי-ישראלים, עד שאיחל לה הצלחה במשט הבא לעזה ולא שכח לציין איזו אישה גדולה היא.
כשיצא עליו הקצף והעירו לו על המעשה, הוא ממש התפעל בתמימות מגוחכת שהוא לא מבין מה רוצים ממנו, המסכן. אסור לו לתמוך בבני עמו? הוא שאל. תשובתנו היא: מותר לך, אם תשב בלבנון ובעזה. אבל כל עוד אתה אזרח ישראלי, התמיכה שלך צריכה להיות בגבולות הרצון לקרב בין העמים, לתמוך בשלום ובהידברות, ולא לתמוך במשט שכולו התגרות ושנאת ישראל בעזרת תמיכה עוינת.

ניהול תיקים בצורה לקויה בפרקליטות

אם מסכמים את ניהול התיקים של קצב, רמון ואולמרט, מהתקופה הקרובה בלבד, מתעוררות מספר שאלות מקצועיות, משפטיות וניהוליות.
על משפט קצב נאמר רבות, ואולי נשמע גם התייחסות מבית המשפט שייתן את פסק הדין בסוף השנה. כנ"ל לגבי ניהול תיק רמון, בו התגלו ליקויים משפטיים מהותיים ולא טכניים, כפי ההסבר של פרקליט המדינה.
אפשר להבין את פרקליט המדינה משה לדור, שיוצא להגנת הפרקליטות והתובעות. זה טבעי, זה חשוב וזה מה שמצפים ממנו. אבל לא להגיד טעינו ושגינו, להצהיר כי הייתה "תקלה" אבל לא הפרת נוהלים - זה חלש ולא מכובד. שהרי אם הייתה "תקלה" ולא מילאו את ההוראות, התוצאה המתבקשת היא "אי-קיום הוראות", שהרי אחרת זה לא היה קורה.
אבל הבעיה היא לדעתי אחרת. במקרה רמון הייתה מוטיבציית יתר, הן של המשטרה וחוקריה הבכירים והן מצד הפרקליטות. שליחת שני קציני משטרה לקוסטה-ריקה, כדי לגבות עדות מהמתלוננת, וביצוע "עימות" בווידאו מדרום-אמריקה, זה יותר מהתלהבות יתר - זה כבר איבוד פרופורציות. לא זכור לי שהמשטרה עשתה "תרגיל מעין זה", בשנים האחרונות בחקירות מסובכות הרבה יותר, אפילו בפשעים חמורים או בחקירת משפחות פשע.
לדעתי המקצועית: זאת הייתה טעות מצד רמון, במקרה הספציפי, להסכים לתרגיל מעין זה. שהרי יש הבדל מהותי וחשוב לישיבה פנים מול פנים עם המתלוננת מאשר לראותה במסך קטן, אי-שם בדרום-אמריקה - דבר הנותן למתלוננת יתרון פסיכולוגי מעשי על האפשרות להישיר מבט לעיניו של רמון, לאור הסיטואציה שהייתה לפני ואחרי ה"נשיקה".

נשיא המדינה בארוחת ערב עם ביבי

הנשיא שמעון פרס הזמין את בנימין נתניהו לארוחת ערב בבית הנשיא, ואפילו פעמיים. התקשורת והפרשנים למדו מכך, שמאחר שביבי הגיע עם רעייתו שרה, הנשיא עשה מאמץ לשכנע את שרה להסכים לממשלת אחדות ולצרף את ציפי לבני.
עכשיו זה ברור: נתניהו הוא עלה תאנה לממשלת ימין, שרה היא ראש ממשלת הצללים, היא שקובעת אם קדימה בפנים או גומרת בחוץ, כמו שהיה אחרי הבחירות.
כשנשיא המדינה מזמין את ביבי לארוחת ערב, האם מישהו מהפרשנים והתקשורת הבין או תיאר לעצמו שהוא צריך לבוא לבד. איפה הנימוס הפולני, מאיפה השאיפה לתקוף את שרה בכל הזדמנות הגם שהיא לא אשמה והיא על תקן אשתו-של.

צעדת שליט ומבצע "עופרת יצוקה"

בדבר אחד עקרוני צודקים מארגני צעדת שליט. "מבצע עופרת יצוקה", בכל הנוגע לתוצאות שחרור שליט מהשבי, היה כישלון מהדהד. כפי שאמרתי כבר בעבר, במאמר באתר זה, המבצע הצליח מבחינה צבאית אך נכשל מבחינה מדינית.
לא נתנו לצה"ל לנצח, לא נתנו לצה"ל לגמור, לא נתנו לצה"ל לחסל ולרסק את שלטון חמאס ונסוגו משערי עזה, ללא קלפים למיקוח וללא ערבויות מבצעיות גם בפרשת שליט וגם לעתיד הרצועה בשלטון חמאס. בשפה ציורית הלקוחה מעולם האיגרוף, הייתי מתאר זאת כך: החמאס דומה למתאגרף שחוטף מכות קשות לאורך עשרה סיבובים, הוא נראה "גרוגי", מטושטש, לפני כניעה, ואז המתאגרף המוביל (צה"ל) מפסיק את הקרב ועוזב הזירה. חמאס צוהל, טוען לניצחון וממשיך בירי קסאמים עד לימים אלו לעבר ישראל.
התוצאה - חמאס התחזק, העולם מתחיל להתרגל אליו ולתמוך בו, ואנחנו ממשיכים "להתברבר" עם אבו-מאזן, שהוא אימפוטנט פוליטי, שלא מסוגל להוביל ולהחליט. חוששני שבסוף ניאלץ לעשות "סיבוב" נוסף בעזה, דוגמת המלחמה בעירק, כי מה שלא מסיימים בפעם ראשונה, יש להשלים בסיבוב נוסף.

תאריך:  05/07/2010   |   עודכן:  05/07/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הרהורים בענייני דיומא
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
ובראש מצעד השקרנים
רונן גולדשטיין  |  6/07/10 07:49
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתן קלינסקי
ישראל השאננה על מלחיה וקציניה לא שעו לצעקה של השחף הבודד    אפיזודה שנייה בסדרת אפיזודות על התנהלותו של לובה אליאב
דרור אידר
האירועים האחרונים מוכיחים שאם הציבור הציוני והיהודי חפץ חיים, אסור לו להסתמך על האקדמיה והתקשורת במתכונתן הנוכחית
גורי גרוסמן
פרופ' זאב דגני אינו ראוי לנהל גימנסיה הנושאת את שמו של מחולל התנועה הציונית, או כל גימנסיה אחרת בישראל
אורן קאשי
אחד הקולות השקולים בפרשת עמנואל נשמע מכיוונו של פרופ' שלמה אבינרי. כל השאר מנפנפים בדגלים מוכרים    סאגת עמנואל מבליטה את מלחמת התרבות בישראל: אתה חייב להיות חרדי כדי להתנגד למהלך, וחילוני כדי לתמוך
עמי דור-און
סוף דרכו הפוליטית של בנימין נתניהו עלול להגיע אם בעקבות הלחץ המתמשך של הגורמים עלומי-השם שהפיקו את האירוע התקשורתי של צעדת המחאה למען שחרורו של גלעד שליט, יאמר ראש הממשלה כי כיוון שהוא "קשוב לרחשי ליבו של הציבור" הוא החליט להיענות לכל דרישות החמאס
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il