אין כל סיכוי לשלום

אז בנימין נתניהו שוב נוסע לוושינגטון וכרגיל שוב מופיעים בתקשורת המקומית והעולמית מאמרים מלאי אופטימיות לגבי עתיד השיחות שינוהלו עם הפלשתינים החדשים - שיחות שיביאו לנו כביכול שלום - קשה שלא לחייך... על מה ידברו? על ה"ליבה", על הפליטים, על זכות השיבה, על גבולות ועל ירושלים. במה ידונו? היכן קיים אפילו שמץ של מכנה משותף? הרי הם לא מוכנים להכיר בישראל כמדינה יהודית, כי האיסלאם הוא זה המשחק תפקיד ראשי במניעת כל הסדר שלום! האיסלאם רוצה להשמידנו (ואומרים זאת דובריו בפה מלא ולא בצחוק יעני...) נראה בעליל שכל ראשי ממשלות ישראל ידעו שבעצם לא קיימים תנאים בסיסיים לשלום עם הפלשתינים, אבל תמיד באו ל"פגישות", ל"שיחות" או "לכינוסי פסגה" כדי להיענות לצרכי הדיפלומטיה האמריקנית או האירופית, להראות "רצון טוב", לדחוף קצת תעמולה פרו-ישראלית, להראות שלא אנחנו הם "סרבני השלום" וגם לומר ש"מביטים לעתיד בתקווה". והיה כבר מי שאמר שכל זמן שמדברים יותר, יורים פחות. אבל המציאות מוכיחה שכלבים נובחים, גם נושכים לפעמים (אמרנו שתי אינתיפאדות?). המעניין הוא, שהפתרון המוצע כיום בעולם המערבי - "שתי מדינות לשני עמים" - אינו מקובל על שני הצדדים. הפלשתינים אומרים זאת באופן ברור. הם רוצים את כל ארץ ישראל (אחרת איך תוסבר התנגדותם לגדר ההפרדה שעוברת ברובה בקווי 67'?), אבל יש להם בעיות רציניות: כי על איזה בסיס חברתי, כלכלי או פוליטי הם יקימו מדינה? איך מקימים "מדינת חמולות"? על איזה שטח מפוצל, ללא מוצא בים, לא באוויר ולא למדינה אחרת חוץ מאשר למדינת ישראל? ומה יקרה ל"עקרונות" המקודשים של "המהפכה הפלשתינית" כמו פיצויים וזכות השיבה? ומה עם גבולות 67' (ואפילו גבולות 47'), והכי חשוב - ירושלים! הם גם מודעים לכך שלמדינת ישראל קווים אדומים, ומכיוון שכל זה ברור להם - הם יגיעו ל"דיוני שלום" שייכשלו מראש "באשמת ישראל" כמובן. כדאי להבהיר שוב, שגם למדינת ישראל ישנם עקרונות להסדר, עקרונות שהם בחזקת "ייהרג ובל יעבור" (שהם כמובן לעולם לא יקבלום...), ולאף ממשלה ישראלית לא היה ולא יהיה מנדט לבטל אפילו אחד מהם. העיקרון הראשון מתייחס לארבע נקודות ה"ליבה" (או ארבעת ה"לאווים"): א. לא יוחזר אפילו פליט פלשתיני אחד לשטח מדינת ישראל ולא יהיו פיצויים לפליטים. ב. לא נחזור לגבולות 67' (ולבטח לא לגבולות 47'), וגם לא נפרק גושי התיישבות ביו"ש. ג. לא תוקם בירושלים בירה פלשתינית. ירושלים ברובה המכריע תישאר עיר יהודית. ד. לא יהיו כל הסכמי הורדת מאחזים עד שהסתה ודיבורים על "מאבק מזוין" נגדנו ייפסקו כליל. העיקרון השני: "מדינת עזה" תהיה נפרדת לנצח מהגדה (ועל כך יש קונסנזוס רחב בין רוב הגופים הפוליטיים במדינה). כאשר אנו חוזים כיום כיצד הם ממשיכים להתארגן ולהתחמש שם בעזה, במטרה לפגוע ולהכאיב לנו, אנו מבינים שהניתוק מהגורם הכי עוין והכי מסוכן (החמאס) הינו הכרחי לביטחון ישראל, ולכן הניתוק הינו סופי ומוחלט. יש להעריך בסבירות גבוהה שייתכן שניאלץ שוב לפעול שם צבאית ובצורה מסיבית נגד הטרור המתפתח, ואז להעביר את השליטה למצרים או לקהילייה הבינלאומית, שיכולות לקבל מנדט על השטח או לתיתו למצרים. העיקרון השלישי: ברור לנו שכל ישות עצמאית פלשתינית לצידנו עלולה להפוך בהקדם ל"חמאסית", ל"ישות" שוויתורים כלפיה ייראו כחולשה ושהמוות והנקמה ו...צו הקוראן קדושים להם שם יותר מהחיים. אסור בשום פנים ואופן לאפשר לעוד מדינה פלשתינית טרוריסטית בפוטנציה לקום לצד ישראל. מדינה בגדה תהווה סכנה קיומית למדינת ישראל, ומה עוד שברור שאין לכך שום הצדקה גיאוגרפית, לאומית, כלכלית, היסטורית, פוליטית וחברתית; ולכן ה"ישות" היחידה שתוקם לפלשתינים בעתיד בגדה תהיה מורכבת מאוטונומיות חמולתיות באזורים של יהודה ושומרון (פרובינציות) שיסופחו בעיתוי מתאים ל"ממלכת ירדן (זו האשמית-פלשתינית), דהיינו - זה יהיה המימוש האמיתי של רעיון של שתי מדינות לשני עמים. קיימות באזורנו שתי ישויות לאומיות - זו היהודית וזו הערבית. היהודית קיבלה מדינה ב-1948 וזו הערבית קיבלה זאת כמה שנים לפני כן בירדן, ואחר-כך ב-1948/9 נוספו למדינת היישות הערבית גם שטחים נרחבים ביהודה ובשומרון. כל הדיבורים על שתי מדינות לשני עמים מומשו כבר בשטח ונקרא לכך: שתי מדינות לשני לאומים (ללאום היהודי וללאום הערבי). כולנו מודעים לכך ש"פלשתין" הינה פיקציה תעמולתית, ולא מעט דוברים ערבים באזור ואפילו מנהיגים פלשתינים, אמרו זאת ברורות. המזרח התיכון והעולם הערבי נמצאים כיום במצב מאוד נזיל ונפיץ מבחינה חברתית, פוליטית וצבאית, כאשר אירן מוליכה את המערכה נגדנו בכלל ונגד הסונים בפרט. אנו אלה החייבים להתגונן, ולכן בנקודת זמן זו אין מקום לדון אפילו על הסדרי קבע. ומכאן, שעל כל המפלגות היהודיות לגבות את הממשלה בדרישתה מהרשות הפלשתינית - להכרה מוקדמת בנו כמדינה יהודית, ובהפסקה מיידית של ההסתה נגדנו כתנאי מוקדם לשיחות. עד אז, אין מחוות, אין הפסקות בנייה וגם אין כל שחרור אסירים. ומי שחושב שיש סיכוי כי הפלשתינים יסכימו לשני תנאי יסוד אלו - שיקום. מה שנראה בנקודת זמן זו, כשהשלום אינו נראה כלל באופק, אלא רק שיחות לא רשמיות ולא ישירות, עם הסדרים קטנים פה ושם, וזאת כדי להשקיט ולנרמל בהדרגה את המצב ולמנוע התפוצצות. ולסיום נעבור לשאלה: מתי זה כן יקרה? התשובה היא: כאשר האיסלאם לא יהיה זה שיקבע את הסדרי הקבע...