התנועה לאיכות השלטון החליטה להעניק ליועץ המשפטי לממשלה שזה מקרוב פרש,
מני מזוז, את אות אביר השלטון. לכאורה, חג לה וחג ליועץ. וכשחג להם, גם חג לטוהר המידות, חג לכולנו.
אלא מאי? היועץ המשפטי הפורש, עד לפני זמן מועט ביותר, היה רגיל לדון בבקשותיה של התנועה לאיכות השלטון, ואגב כך לחתוך בגורלות בני-אדם וסדרי ממשל. אותה תנועה הייתה תדיר צד להליך משפטי מעין שיפוטי שהתקיים בפני היועץ. ומיד עם פרישתו של אותו דן בבקשותיה, מעניק לו צד זה פרס וכיבוד. הרי זהו מקרה של
ניגוד עניינים מובהק וכתם על טוהר המידות.
התנועה לאיכות השלטון היא שחקנית חוזרת בשדה המשפטי שיכולה לצבור מוניטין. אם היא תעניק פרסים למי שהיטיב עימה בדין, ולא תקנה פרסים למי שלא היטיב עימה בדין, הרי שהיא מקנה בכך תמריץ ליועץ הנוכחי ומחליפיו להטות משפט.
כמובן, איננו יכולים לדעת מה תהא ההשפעה בפועל של אותו תמריץ, אך אנו נפסול הענקת שלמוני כסף לשופט לטובת צד מסוים על יד אותו הצד, גם אם נסבור שלא יהיה בכך כדי להטות את שפיטתו. עצם מתן הפרס הוא תמריץ פסול הפוגם באיכותו של שלטון ומשפט, שכן מושכל יסוד של משפט הוא ששופט לא יימצא בניגוד עניינים או במשוא-פנים. אחרת עליו לפסול עצמו.
הדימוי העצמי של התנועה לאיכות השלטון הוא של מי שאינה צד להתדיינות. אלא שלא כך הוא. התנועה לאיכותה השלטון היא צד, היא מקדמת אידיאולוגיה מסוימת והיא אפילו משרתת עניינים פרטיים של אנשים פרטיים, כמו האצלת שם-טוב עליהם, שבעזרתו הם יכולים להקים משרד פרטי משגשג, שאולי אפילו יתמחה במשפט ציבורי וייצג חלילה אנשים מול השלטון. יש לומר לאותה תנועה: שלטון החוק חל גם עליכם. גם אתם כפופים לעקרונות טוהר המידות.
אני מקווה שמני מזוז יכריז על כך שהוא מוותר על אותו כיבוד, והתנועה לאיכות השלטון תחדל מלהעניק פרסים וכיבודים למי שהיו רגילים לדון בבקשותיה, ועוד בכובע משפטי...
