אז ככה, מישהו פעם המציא את המשפט המבריק "הריון זה לא מחלה" ואכן זו לא מחלה, כי הרי מחלה זה דבר נוראי, אולי אפילו מדבק, מנטרל ואף כואב. מנגד, הריון זוהי תקופה של 40 שבועות חסרי דאגות לחלוטין. אין תופעות לוואי לכל האושר הזה ולמעשה זה סוג של גן-עדן עלי אדמות.
אין לי ספק שישנן נשים בנות-מזל שעוברות את השבועות הרבים הללו כמרחפות על ענן, או במקרה של כל אישה הרה רצוי על כמה עננים איתנים. אבל לרובנו מתגלים כמה סממנים קצת פחות נעימים שדורשים היערכות מחודשת והסתגלות לא תמיד קלה.
מעבר לבעיות הנורמליות כגון כאבי הגב התחתון, התכווצויות לא נעימות ואולי אפילו אגזים ואומר כואבות; מיגרנות, עייפות כרונית, הצורך לבלוע כמה כדורים ביום ולבקר במה שניתן רק לכנותו גיהינום עם חלוקים לבנים וטמפרטורות טיפה יותר קרירות, רגליים מתנפחות וחזה שמרגיש כאילו נהפך פתאום לשני אבטיחים; ובואו לא נשכח את החום הפנימי הבלתי נסבל שיכול להיות מתואר רק כחום היוצא מן הגוף החוצה ואין לו קשר למעלות בחדר/בחוץ -
כל זה קטן על כולנו ואנחנו סובלות "בשקט" מינוס קיטור מעודן או שניים, אך הבעיה האמיתית טמונה לא בסימפטומים פיזיים אשר רוב הנשים חשות, אלא בתחושה הפנימית.
זוהי תקופה מאוד יפה, כי מה יותר מהפנט מלגדל חיים חדשים בתוכך וההתרגשות לקראת החיים החדשים האלה הולכת ומתעצמת מיום ליום, אך עם זאת מגיעה ההרגשה הקשה לכמעט כל אישה, אשר אי-פעם עלתה על משקל ולא קפצה מאושר, הסתכלה במראה ולא התמוגגה ממה שראתה, או מדדה ג'ינס מהתיכון באשליה שהימים האלה עדיין לא מאחוריה. דימוי הגוף משתנה מן הקצה אל הקצה ואיתו מגיעות הדמעות וההלקאה העצמית.
נכון שזה לא חשוב ביחס למה שמתרחש בגופנו, כי הרי הכל מתגמד לעומת הקטנטונת או הקטנטן שבדרך, אבל אנחנו בכל זאת נשים ומסתבר שתסרוקת חדשה, צבע לק טרי, בגד היישר מהמדפים שיושב עלינו כמו כפפה מגונדרת בכל זאת עושה לנו את היום, או שאעז להגיד - את החודש, עד לריגוש הבא.
אז איך מתמודדים עם כל פרץ הרגשות הללו? איך מסתגלים לדימוי הגופני ההולך ומשתנה מיום ליום ולומדים לאהוב את הגוף החדש ואת כל השינויים הבאים עימו? כנראה שאין לכך תשובה חד-משמעית וכל אחת מתמודדת עם התקופה בדרך שלה. אני באופן אישי חיה מיום ליום ומנסה בכל יום למצוא משהו שגורם לי להנאה רבה, ואם המשהו הזה הוא בורקס טורקי עם גבינה או גלידה משובחת בטעם פאי לימון, אז אני אומרת כן ירבו.
אז הריוניות יקרות, תמצאו את רגע הזן שלכן בכל יום מחדש ואל תשכחו את מה שאני מנסה כל שעה להזכיר לעצמי: זה רק 40 שבועות והמטרה הסופית היא החשובה ושווה כל דמעה, כל קילוגרם, כל בגד ששוכב בארון עצוב ובדד כי הוא כבר לא עולה עלינו, וכל ריב עם בן הזוג שלא מבין לעזאזל למה את מחורפנת לחלוטין. שיהיה בתיאבון ושיהיה שופינג נעים והריון קל לכולנו.