במדינה של קיבוץ גלויות, עדיין מתקשים להפנים ולהבין שישנם גם יהודים שחורים בפסיפס העדתי שמדינת ישראל עומדת על יסודותיו ושתיפול חלילה בגללו.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת המחאה הציבורית האקטיבית של הדור הצעיר מבית ישראל, על עוולות חברתיות וגילויי הגזענות שהם נתקלים בהם בעת פנייתם להתקבל למקומות עבודה ולמערכות החינוך. זהו דור שעבר את כל המסלול שעובר כל צעיר במדינת ישראל, שהווי הילדות שלו בישראל.
מספרם של אקדמאים מבית ישראל הולך וגדל, אבל שילובם בשוק העבודה הולך וקטן. אי-שילובם בשוק העבודה הוא גם באשמתם. רוב האקדמאים עולי אתיופיה רכשו השכלה לא רלוונטית לשוק העבודה של ישראל. כלומר, יש בהם תמימות - העיקר שתהיה להם השכלה גבוהה וזו תקנה להם זכות למצוא מקום עבודה בתחום שבחרו ללמוד.
הם שוכחים כמה דברים חשובים: אדם שלומד מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, צריך להיות מעורה בפוליטיקה הישראלית ולשמש כעוזר פרלמנטרי של חבר-כנסת. כך הוא ירכוש ניסיון בפוליטיקה וגם חברים שאם אי-פעם יגיעו למשרד החוץ, אולי יפתחו בפניו את הדלתות הנעולות, בשל היותו אדם כהה-עור ובשל כך שאין לו קשרים בתוך משרד החוץ.
במקום זה, העולים מאתיופיה מבזבזים ארבע שנים על רכישת השכלה בתחום שאין להם כלפיו זיקה פוליטית ופעילות ציבורית, והם רק חולמים להיות שגרירים וקונסולים, וחולמים להשתלב בשירות החוץ של מדינת ישראל.
במקום ללמוד מדעי המדינה, הם היו צריכים לרכוש השכלה בתחום החינוך והיו מוצאים עבודה כרכזי נוער ביישובים עתירי העולים מאתיופיה. הרי זה לא חדש לנו - מערכת החינוך נגועה עדיין בחיידק הגזעני ולא תסכים לקלוט מורים מעולי אתיופיה לשורותיה. אני מניח שלפחות כרכזי נוער, הם יצילו את הנוער מהידרדרות לעולם הפשיעה, ויש להם הכלים החינוכיים שיעזרו להם להתמודד במשימה זו. לעומת זאת, עם תואר אקדמי בתחום מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים בידיהם, הם יהיו מתוסכלים אם יצטרכו לעבוד עם נוער מידרדר לפשיעה מחוסר מעש, ולא יועילו לנוער וגם לא לעצמם.
הגזענות נמצאת בכל מקום ובכל פינה. עולי אתיופיה המשדרים הצלחה הפכו להיות אתיופי המחמד שמוכנים לעשות הכל, ואפילו להפוך את עורם על-מנת לזכות בתהילה. כלומר, הם עטופים בדימוי עצמי נמוך וכל מטרתם היא להיות לא עם ה'אני' של עצמם, אלא עם ה'אני' של מנהלים; ובמקרה של התקשורת, גם עם העורכים שלהם.
הגזענות בולטת ובועטת בקרב אנשי ציבור והם מתעקשים להסתיר זאת מעצמם בהצהרות של מס שפתיים ריקות מתוכן, בשילוב הפריפריה והעולים בעמדות מפתח. בתכלס, הם נוהגים ההפך. הם מחפשים את אנשי הפריפריה החברתית ודרכם פועלים להשפיע על ניהול המערכות שהם אמונים עליהן, כי הם רואים אותם כחוליה חלשה שאפשר להרוס ולבנות על-פי רצונם האישי וכך לשדר שליטה. כך הפכנו תלויים בחסדם של הצבועים המתחפשים לרודפי צדק ופועלים לריסון ולדיכוי הזועקים לצדק.
עולה מאתיופיה רוצה להיות דובר משרד ממשלתי? איזה חוצפן... הניסיון המקצועי בעיתונות הישראלית המשודרת והמודפסת, כולל המדיות החדשות, לא מקנה לעולה אתיופיה להיות דובר גוף ציבורי או משרד ממשלתי, כי המראה החיצוני הוא מה שקובע ולא הניסיון. גם בעידן של היום עדיין קשה באמת לשנות דעה קדומה של אנשים, לכדי כך שיקבלו עולה מאתיופיה לכל תפקיד, רק על-פי כישוריו.
יש במערכות שונות שכבה של אנשים שדעתם עדיין מוצקה שהאדם השחור הוא הנחות. לכן היום, לעניות דעתי, בלית ברירה, העולים מאתיופיה צריכים להתמקד בלימוד מקצועות כעבודה סוציאלית וחינוך, משום שמחוסר עניין להתעסק עם העולים מאתיופיה - יתנו להם לעבוד עם קהילתם בלבד. עד שיחלוף העולם המעוות מחיינו, נחכה ליום ש"נצא מהארון".