תאונות של פגע וברח שהיו פעם חזיון נדיר - מעורר פלצות - הפכו למעשה של יום ביומו מעורר פלצות.
קשה שלא לחוש שזהו עוד סממן של חברה המורכבת מהרבה אזרחים שקרנים, מתחמקים מלשאת באחריות, מצפצפים על החוק וחסרי מצפון וחמלה.
יהודים שנחשבו לרחמנים בני רחמנים, הולכים והופכים למפלצות. נוטשים על הכביש בן אדם שפגעו בו ואולי הרגו אותו כאילו דרסו חתול ולא הרגישו. בורחים הביתה כמו ילדים מפונקים, מתכחשים למעשיהם למרות שהמכונית שלהם מוכיחה שדרסו, פגעו, ריסקו. הולכים לישון. מתעוררים והולכים לעורך דין. עורכי הדין, שזו עבודתם (הבזויה, למרות כל השמות המקצועיים והמצוחצחים שמעניקים לה), מופיעים בטלוויזיה בדמעות תנין ומספרים כמה מרשם סובל, כמה הוא בהלם, לא ידע, לא שמע לא הבין, לא ממש ברח, סתם נבהל כי הוא הרי נורמטיבי ילד טוב, חרוץ, מוקף בחברים מקסימים. כאילו מדובר בילד בגן שהגננת או אימא שלו מחפה עליו ומצדיקה אותו כי הוא קטנטן, עדיין לא יכול לשאת באחריות.
נאומי ההגנה על הלקוח שנושאים עורכי דין בטלוויזיה רגע אחד, או שנה אחת אחרי שרצחו וברחו, הם בין התופעות המחרידות שראוי שנשאל את עצמנו אם אנחנו רוצים שילדינו יראו אותן. אדם שפגע וברח דומה לכל רוצח אחר שנתפש ומתחיל לספר סיפורים להגנתו. יחד עם אקט הנטישה, השקר והכיעור.
אנחנו עדים לפוגעים ובורחים שבבית המשפט, בשלבים הראשונים, מעניקים לנו הופעות דרמטיות של חרטה כביכול, למען יראה השופט כמה הם טהורים. אנחנו רואים את התופעות האלה על המרקע בבית. פושעים מכול סוג, כולל הדורסים והבורחים, מגדלים פאות ולובשים כיפה שחורה, הופכים לדתיים כביכול, שכן אולי השופט מתייחס ל"דתיים" אחרת מאשר הוא מתייחס לחילונים.
הגדילה לעשות רוצחת, שרצחה לאחרונה את שכנתה שהייתה בהריון בדקירות סכין וגרמה גם למות העובר של הנרצחת. הרוצחת החדשה מופיעה עכשיו בבית המשפט שאת פניה מסתיר ספר תהילים שהיא מחזיקה בידה. אני כחילונית מרגישה שיש הזניה בשימוש בספרי הקודש של היסטורית עם ישראל כמו שיש הזניה בכיפות השחורות ובכל המסחרה הזאת. מה זה?
מובן מאליו שנשאל את עצמנו איך הגיעו יחסי האנוש בישראל לדרגה נמוכה שאין עוד נמוכה ממנה.
איך כל רוצח שברח, עבריין כביש או עבריין רצח שברח אף הוא מזירת הרצח, עבריין מין שאנס, היכה וברח עד שהגיעו אליו השוטרים, מספר לנו שוב בתמימות של ילד מהגן, שהוא לא יודע דבר כי היה שתוי (זה האלכוהול זה לא הוא). כל פושע שנתפש מנסה להתחבא מאחורי הבקבוק, כמו לא היה לו שום שיקול דעת, או מידע על אלכוהול. הסיפורים רבים מספור ורבים מנשוא.
נטישת שליט היא בריחה במסגרת השאלות שנשאל את עצמנו על פשר ההתנהגות מפלצתית הנפוצה בין אדם לחברו, במקומותינו, נשאלת השאלה: האם נטישת גלעד שליט אינה דומה בדיוק לפגע וברח. חלילה מלומר שמישהו בישראל פגע בגלעד. לא. זה החמאס שחטף אותו כחייל בשירות סדיר. אבל הנטישה היא של מדינת ישראל. חוסר האחריות של מדינה בעלת עקרונות שנטשה את עקרונותיה. איך אפשר לנטוש חייל, בן אדם צעיר מאוד שארבע שנים לבד בכלא בבדידות ללא שום קשר עם עולמו הקודם פוגעים והורסים את נפשו לעולמים. המילים המכובסות של רה"מ על הפחד של ישראל מהרוצחים שישוחררו, הן מס שפתיים, חוסר אחריות וחוסר כבוד אל החייל שלנו, ובישראל כולם חיילים. רוצחים מקרב אויבנו גדלים בהמוניהם בכול מקום ולא בגלל אלה שאנחנו "מחזיקים בכלא" וחלילה מלשחררם בעבור גלעד- יבוא ה"ביטחון".
העונשים הקלים ועסקות הטיעון שנעשות בבתי המשפט בהם פושעים מכול הסוגים מקבלים רחמים מהשופט ומוגנים על-ידי קומבינות של החוק, משפיעים בהחלט על אווירת הרציחות הקלות, האלכוהול והנהיגה, הפגע והברח.
אווירת חוסר הכבוד לזולת מתחילה כרגיל מלמעלה. במקום שם השלטון מזלזל באזרח, הפוליטיקאים מבטיחים הבטחות בתקופת הבחירות ומתגלים כשקרנים בהמשך, הזלזול בחלשים, בזקנים, בעניים ובבלתי מקושרים מביא עימו את כל התופעות - מפגע וברח ועד ספר תהילים שעימו מכסה רוצחת את פניה באולם בית המשפט.
