פניו החמוצות של
אמנון אברמוביץ' אמרו הכל. הוא, שיודע טוב משרי השביעייה כיצד לנהל את ישראל, שכח להשחיל אחת מאימרותיו העבשות והארסיות על האסון שאירע בארה"ב. ואכן, תקלה אירעה לפרשנים חמוצי הסבר שסיפרו לנו תמיד כמה הידרדר מעמדה של ישראל בארה"ב בשל ממשלת נתניהו. בביקור הקודם הם הרי שחקו לאידו של נתניהו, והותירו את הרושם שחבל שלא הקשבנו לעצותיהם החכמות טרם הבחירות, כי ראו לאיזו קטסטרופה הובילו אזרחי ישראל, שעה שבחרו בקואליציה הפוכה לגמרי מדעתם המלומדת.
אגב, הניו-יורק טיימס, שידע על הקטסטרופה המתרגשת - התרסקות הלחץ על ישראל ושינוי המגמה - ניסה "להמתיק" את הגלולה המרה באמצעות פרסום כתבה עוינת על ישראל בדיוק ביום הביקור. נו, אלה מעשים שבכל יום אצלנו.
אז מה היה לנו? אובמה קיבל את נתניהו בכבוד גדול (וגם מעט חנופה). הוא הפנים כנראה את הביקורת הקשה באשר ליחסו הגרוע אל בעלת בריתה היחידה של ארצו במזרח התיכון. חוץ מזה הוא זקוק לתמונות הללו יותר משנתניהו זקוק להן: בחירות לקונגרס בפתח והסקרים מנבאים מפלה לדמוקרטים. גם כתם הנפט במפרץ מקסיקו אמר את דברו. בקיצור: תנאים נוחים לנתניהו, כלומר לראש הממשלה, כלומר לנו, לישראל.
אה, לא אצל הפרשנים הידועים, מה יגידו עכשיו? אובמה לא מתנהל על-פי תוכניותיהם. מסתבר שנשיא ארה"ב תלוי גם בבית הנבחרים הפרו-ישראלי וגם בבוחריו שהפנו אליו עורף לא מעט גם בשל יחסו הקר והמתנשא כלפינו. אז במקרה הבעייתי הזה, בחרו הפרשנים לדבר על חצי הכוס הריקה. תראו, יש עוד דברים רבים שנאמרו בתוך החדר ויצוצו אחר-כך, ובכלל כדאי לדבר על "מה לא נאמר שם".
המילים "הצלחה" ו"שינוי מדיניות" ו"יחס מצוין" התרסקו בקושי מפיהם של הפרשנים. השוו זאת לערימת מילות הכישלון והקטסטרופה שהצמידו לפגישה הקודמת בין שני המנהיגים, שעה שאובמה פגע בכבודה של ישראל, אבל אותם פרשנים בחרו לייחס זאת רק לאישיותו של נתניהו. אכן, כדבריו של אובמה, "פרק חדש ביחסים המופלאים בין שתי המדינות" - מדינת ישראל וממלכת התקשורת שלה.
