המערכת הרפואית בישראל לוקה במחלה קשה. יש לה רופאים מעולים, אבל התשתית שלה רעועה. היא מפלה בין עשירים לעניים, בין אזור אחד במדינה למשנהו, ובין מיכשור רפואי שהיא מספקת לקהל החולים שלה.
כמה כואב, אבל עובדה: מרבית האוכלוסיה, שאינה נמנית עם הרובד העליון, לא מצליחה לממן אפילו את הרפואה הבסיסית ביותר, שהיא אמורה לקבל בחינם. דמי ההשתתפות העצמית לתרופות, לבדיקות ולביקורים אצל רופאים מומחים, גבוהים מדי עבורה. העוול המשווע שנגרם לה בא לידי ביטוי בכך שהם נגבים באורח זהה מחולה ומבריא, עשיר כעני. זו הסיבה שחולים רבים נאלצים לוותר על בדיקה, להעדיף מזון על תרופה, ובמקרה הטוב לדלל את כמות התרופות שרושם להם הרופא.
למרבה הצער יש אפליה ברורה בין אזור אחד במדינה למשנהו. תושבי אזור המרכז, הנחשב למבוסס יותר, הם אלה שנהנים ממערכת רפואית איכותית, מפותחת ועדכנית, בעוד תושבי הפריפריה, שעימה נמנים גם עולים חדשים ובני מיעוטים, נאלצים לסבול ממערכת דלה וחסרה.