בניסיון מאולץ להצדיק את ייזום מלחמת לבנון השנייה, טורחים קברניטי המדינה דאז להיתלות בעובדת השקט המוחלט כמעט, השורר בגיזרת הצפון מאז סיום הלחימה, ומטפחים את הדעה לפיה צה"ל השיג הרתעה אפקטיבית מול חיזבאללה. באותה נשימה מוצגת החלטת מועצת הביטחון 1701 כביטוי מוחשי בעטיפה בינלאומית של שינוי כללי המשחק בדרום לבנון, דהיינו צה"ל השיג את יעדי הסף של המלחמה!
טמינת הראש בחול בגין תמונת המצב המציאותית בשטח, בהקשר למחדלי הצבא החמורים במישור האופרטיבי, ולא פחות מכך - בהתייחס לכשלי הדרג המדיני בממד החשיבה האסטרטגית וקריאת המפה לאשורה, מייצרת סוג של אשליה מסוכנת המחייבת טלטלה והתפכחות.
הביטוי המובהק לראשיתו של תהליך בכיוון הנכון השתקף בימים האחרונים ביוזמה חריגה של מערכת הביטחון לחשיפת המערך הקדמי של חיזבאללה בכפרי דרום לבנון, המכיל תשתית זמינה של אמצעי לחימה, בעיקר רקטיים, בהיקף נרחב, הנהנה - לפחות לכאורה - ממעטה חסינות של סביבה אזרחית תמימה.
השימוש המושכל בצבר של מידע מודיעיני ממקורות שונים למטרות הרתעה מחד-גיסא, והסברה מאידך-גיסא, אינו חדש, ויש לו תקדימים הן בצידנו והן במהלכים של מדינות אחרות; אולם נראה כי הפעם נודעת משמעות יוצאת דופן למהלך הישראלי, ולא בהכרח כזו המצביעה על מסר אזהרה ישראלי כלפי חיזבאללה בטרם תקיפה יזומה.
דומה כי מערכת הביטחון מבקשת להתריע, קבל עם ועדה, בראש ובראשונה, כי מרכיביה המרכזיים של החלטת מועצת הביטחון 1701 נרמסים ברגל גסה על-ידי חיזבאללה, באופן המוחק כמעט לחלוטין את ההישג המוצהר היחיד של מלחמת לבנון השנייה, ולא פחות מכך, כי הולך ומתקרב רגע האמת מבחינת סבירות הישרדותו של כוח יוניפיל בדרום לבנון.
המסר הישראלי הוטל לזירה הבינלאומית בעיתוי שאינו מקרי, בעיקר על-רקע התקריות האלימות החוזרות ונשנות בכפרי דרום לבנון, המשתקפות בהצרת צעדיו של כוח יוניפיל עד כדי "עיקור" המנדט המעשי של חיילי האו"ם באופן המעורר דאגה. הפיכת יוניפיל לכוח וירטואלי בשטח הקריטי שמדרום לנהר הליטאני, היא סוג של נורית אזהרה מהבהבת, שאין לעבור עליה לסדר היום, ויש להופכה לסוגייה "בוערת" באג'נדה הבינלאומית.
הנטייה האינסטינקטיבית הרווחת בצידנו נוטה למתוח ביקורת על מוסדות האו"ם ובעיקר על מזכ"ל הארגון, אשר מקפיד למתוח ביקורת על הפרות טכניות של החלטה 1701 על-ידי חיל האוויר הישראלי, ובמקביל להציג תמונה פסבדו-פסטוראלית של המצב בדרום לבנון, ובכלל זה הזמת טענות ישראליות בדבר הברחת טילים ארוכי-טווח מסוריה ללבנון. מעשית, חיוני לעשות ככל הניתן כדי לשכנע את מזכ"ל האו"ם להקנות אמינות לטיעוניה של ישראל באשר לתהליכים המסוכנים ההולכים ומתרקמים בשטח, כפועל יוצא של ההשתלטות המעשית של חיזבאללה על דרום לבנון.
תרחיש של הסתלקות כוח יוניפיל מהשטח, הגם שלפי שעה נראה בלתי מציאותי על סף דמיוני, עלול להפוך, בתוך זמן קצר ובהתרעה מינימלית, לעובדה מוגמרת. מה גם שכל מדינה שחייליה מרכיבים את חיל האו"ם הכינה מבעוד יום תוכניות פינוי לעת צרה. ברי כי התממשותו של תסריט קיצון כזה תשנה מן היסוד את כללי המשחק ואת נתוני היסוד שנוצרו בשטח בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ולפיכך ההיגיון האסטרטגי הצרוף יוביל למסקנה כי תתבקש פעילות צבאית ישראלית בהתאם.
על-אף השלווה השוררת באזור הצפון אין להיתפס לשאננות, ומוטב לה לישראל כי תשיק קמפיין דינאמי, שעיקרו במישור הדיפלומטי, שיציב לו כמטרה ראשונית
את פירוקו והסגתו של המערך הקדמי של חיזבאללה מדרום לנהר הליטאני. באותה נשימה יהא זה מתבקש לתבוע גם את הוצאתם של הטילים והרקטות ארוכות הטווח משטח לבנון.
מאמץ ישראלי ברוח זו, שומה שיהיה נמרץ וינוהל בחזית רחבה, בעיקר מול מדינות המערב, רוסיה וסין, כמו גם מול המדינות שחייליהן משולבים בכוח יוניפיל, זאת במידת האפשר בעצה אחת עם מזכ"ל האו"ם. אין המדובר במאמץ סיזיפי אלא בצורך של ממש, ייתכן גם כסוג של "הקדים רפואה למכה". מסמך צה"ל שהוזכר לעיל חייב אפוא, לשמש מצע משכנע במסגרת הקמפיין הישראלי, וחזקה על מערכת הביטחון כי תיערך לניצול מושכל של החומר המודיעיני האיכותי ששימש בסיס להפקתו.
אין להסתפק בשליחות חד-פעמית של קצין בכיר בצה"ל לטובת משימה זו (דוגמת שליחותו מן העת האחרונה, של רח"ט מחקר באמ"ן למרכז האו"ם בני-יורק), אלא להסתייע במערך הדיפלומטי ולנצל כהלכה מפגשים מדיניים בכירים בארץ ובחו"ל.
ניהול נבון של מהלך מדיני-אסטרטגי עתיר חשיבות מן הסוג שלפנינו, עשוי להוות תשומה מקדימה "שוברת שוויון" ישראלית לעת מבחן, שסיכויי התרחשותו אינם נמוכים כלל ועיקר. הלקח מכשלים ישראלים חוזרים ונשנים בהתנהלות התקשורתית והדיפלומטית בהתייחס לארגומנטים תומכי מאמצי לחימה, חייב להילמד ויפה שעה אחת קודם.