מעשה שהיה:
בין קבלן לבין מזמין עבודה התגלע סכסוך כספי, ובשל כך הקבלן תבע את המזמין בבית המשפט. המזמין, כחלק מהגנתו, הוסיף והגיש כתב תביעה שכנגד ובו כלל ליקוי בנייה.
בית המשפט מינה את המומחה א' לבדיקת הסוגיות המקצועיות, לאור העמדות המנוגדות של הצדדים.
לצורך הבנת חוות דעתו, בדק המומחה א' את התוכניות, ומכיוון שהמתכנן אשר חתם על התוכניות היה מוכר למומחה א' - עקב חילוקי דעות קשים ביניהם בתחום המקצועי - במקום להתפטר מתפקידו, כפי שהיה ראוי לעשות, זמם אותו מומחה א' מטעם בית המשפט, לא רק שלא להתפטר, אלא אף
לנצל את מינויו כדי לסגור חשבון עם אותו מתכנן...
המומחה א' התמקד בחוות דעתו בנושא
התכנון וקבע כי התכנון שגוי, באשמת המתכנן, שהכין, כביכול, תוכניות לקויות אשר הן "אם כל חטאת", והן הסיבה העיקרית לליקויים שבמבנה...
ראה המזמין כי טוב (שהרי קל יהא לממש זכויות כספיות כאשר החייב הוא מהנדס ידוע, לעומת הליכי הוצאה לפועל נגד קבלן הגר בנצרת), והחליט להגיש, לאור חוות דעתו המלומדת של המומחה א',
תביעת צד ג' נגד המתכנן... המתכנן קיבל את התביעה בהפתעה גמורה, שכן באותן שיטות תכנון הוא תכנן מאות מבנים בכל רחבי הארץ מבלי שעלו בהם, ולו באחד מהם, כל תקלה או פגם, וזאת לאורך עשרות שנים, לרבות עמידה במבחן התוצאה בכל המבנים, מבחן שדיבר בעד עצמו.
המתכנן מינה מטעמו את עורך הדין
אלי הכהן כדי שיגן על זכויותיו. ואכן, בשלב הראשון הוגשה לבית המשפט בקשה לבטל את מינויו של המומחה א', שנהנה ממינוי
בהסכמת הצדדים הנצים, אך
לא בהסכמת המתכנן... עיקר הנימוקים לביטול מינויו של המומחה א' נסבו על הטענות כדלקמן:
1. המומחה א' איננו כלל מומחה מוסכם מבחינתו של המתכנן - צד ג' - המתנגד למינויו.
2. המומחה א' אינו נחשב כמומחה בתחום העיקרי של המשפט, הא ראיה, כי מבני מגורים אשר תכנן בעבר בצומת חדרה - גבעת אולגה, לא התאימו לייעודם, והיה צורך להרסם עד היסוד.
3. עוד נטען כי מומחה א' אינו מהימן בעיני המתכנן.
לפיכך התבקש ביטול המינוי, ומינוי מומחה אחר (כלשהו) תחתיו.
בית המשפט אכן ביטל את מינויו של מומחה א', למרות שעיקר עבודתו כבר בוצעה וחוות דעתו כבר הוצאה, ומינה תחתיו את המומחה ב'. מומחה ב' בדק את התוכניות, וקבע כי אין בהן כל פגם. בית המשפט קבע בפסק דינו כי המתכנן לא אחראי לכל ליקוי שהוא בבניין לאור אישור התוכניות על-ידי המומחה ב', ופסק לזכותו של המתכנן הוצאות, בהן חויבו הצדדים. בערעור שהוגש (ע"א 522/88
כרים קובטי נגד
גואל אזרחי, בית המשפט העליון. הנשיא
מ' שמגר והשופטים
י' מלץ ו-
א' גולדברג) לא חל שום שינוי בנדון מעמדת בית המשפט המחוזי.
הנפשות הפועלות: השופט בדיון המהותי (בבית המשפט המחוזי) היה ד"ר דן ביין.
הקבלן - כרים קובטי מנצרת.
המזמין - גואל אזרחי מזכרון יעקב.
מומחה א' - הוא ד"ר עמי גלזמן.
מומחה ב' - הוא ד"ר
אברהם פיזנטי.
המתכנן - הוא כותב שורות אלו המהנדס א' בן-עזרא, שיוצג על-ידי עו"ד אלי הכהן.
המסקנות:
מומחה המתמנה על-ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים לדיון, אינו נחשב אוטומטית כמומחה מוסכם על צד ג', אשר לא היה כלל צד למינוי ולא הביע הסכמתו.
לעניין זה חשיבות רבה, כי יש הבדל רב בין מינוי מומחה מוסכם לבין מינוי שאינו בהסכמת הצדדים. לפי הנשיא (כתוארו אז)
מאיר שמגר בע"א 4218/90,
חפציבה בע"מ נ' לחנר, כאשר המינוי של מומחה בית המשפט אינו בהסכמה, אין לו יתרון על מומחי הצדדים לדיון (פסק הדין לא פורסם, מופיע בספר "עדות מומחה" מאת א' בן-עזרא בהוצאת "שי").
ראה גם ת"א 018026/98 בש"א 018026/04
ברק בוריס ואח' נגד
אנגל בע"מ, ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בו החליט השופט
עודד גרשון כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ד"ר
שלמה זלינגר ז"ל לא מחייבת את צדדי ג' ו-ד', אשר הם רשאים למנות מומחים מטעמם. פסק הדין ברק-בוריס פורסם באתר בתי המשפט.
