איני איש ספר או אקדמיה, ולכן עצם כתיבת שורות אלה בשפה מובנת היא האמירה הכי ברורה שיכולה להיות. ללא כתבים, עורכים, מפיקים וצלמים שיעבדו את המידע, ילעסו אותו, יארזו אותו, יתחמו אותו וידפיסו או ישדרו אותו.
סוף-שבוע קשה עבר על כוחותינו. בחזית קשה וסבוכה במסדרונות הממשלה, סביבה אשר מטעה, סביבה רווית הסוואות בצורת חליפות מעונבות וגינוני שלטון. שם התנהל הקרב על תקציב רשויות האכיפה ושכר השוטרים והסוהרים.
משטרת ישראל היא הארגון הוותיק בארץ ישראל. דימוי השוטר, ובמקביל שכרו, עברו שינויים ותמורות בהתאם לאינטרסים השלטוניים, מימי המנדט למשל ועד ימינו. במרוץ השנים, גם היוקרה החברתית השתנתה עם עלייתו של מעמד הביניים. במקביל, עם הגידול בחשיפה לציבור דרך התקשורת המתפתחת השתנה המעמד עוד יותר. עם יכולת החברה בפעם הראשונה לגעת במשטרה דרך התקשורת והיכולת לתת פרשנות עצמאית למשטרה, הגיעו גם הניסיונות לעצב דעת קהל ותדמית ארגונית.
השוטר הישראלי מבצע ומפגין יכולות כבוד המדהימות עולם, ותפוקתו שווה לפעילות של מספר שוטרים זרים. קשת נושאי הטיפול המועמסים על כתפי הארגון משיקים לכל תחומי העניין החברתיים כמו בתחום הזיהוי הפלילי כולל באסון המוני שמסוגו כבר הכרנו עוד בשנות השמונים (אסון פן-אם-לוקרבי) או למשל, כפי שאמר לי איש משטרה ותיק, עצם ביצוע ניידת סיור ממוצעת והעומס הכרוך בחלוקת קשב לאתגרי המוקד המשולבים עם פעילות מתוכננת דומים לעומס בתא הטייס לקראת נחיתה ב"אוהייר שיקאגו".
אחרי הכל, יחד עם הביצועים המקצועיים, חשוב לזכור שהמשטרה היוותה תמיד מכשיר לקליטת עלייה, לאינטגרציה בין דתית (במג"ב) ולעיתים ההשתקפות יצרה פארודיות כמו השוטר אזולאי.
הרקע הזה מביא אותי למשפט קצר: "גם אם אכשל בכל המבחנים - אין סיכוי בעולם שאהיה במשטרה כמוך". כך אמרתי לאבי בערך לפני כ-15 שנה לאחר שגער בי על ציונים נמוכים בתנ"ך ובחשבון. אבי היה אז סנ"צ פעלתן במחוז הצפוני. מסתבר שלפני כ-35 שנה גם אבי אמר משהו באותו הנוסח לסבי, תנ"צ במשטרת ישראל וכך גם אמרה אמי, לימים רפ"ק במערך כ"א של המשטרה, לאביה ס' מפקח ולדודה הסנ"צ.
ילד למשפחת שוטרים, הוא ילד שגדל בסביבה מוזרה. אבא שלא נמצא בסביבה כי השתוללו בתחנת טירת הכרמל החדשה שהוא חנך כמפקד, אימא שמסתובבת עם אחותך הקטנה בתוך בטן תפוחה בהריון בזירות אונס בשבת בבוקר, סיפורים לפני שינה על שורה של פענוחים - פענוח רצח קונסול כללי בטורקיה - כאשר
גולדה מאיר בכבודה ובעצמה התקשרה לסבא ראובן להודות לו על הביצוע, פענוח רצח רעיה גולן מקיבוץ עין המפרץ ועג'עוג', כך היה שמו של הרוצח אם זכור לי בדמדומי אותו הלילה שסופר לי הסיפור, אשר בא לאחר שנים לסבי והודה שאכן רצח. ועד קבלת מתנות כמו קבלת הספר "ללא חרטה", על מורה בשם בלה קירשנבוים ז"ל בר"ג ופרשיית הרצח שעליה כתב רן כסלו כתב ידיעות.
כל סיפורי הפולקלור הללו משמשים רק כתפאורה לחיי היומיום שלי. השוטר והסוהר מתנהגים מיום היוולדם נגד דרך הטבע. בתחילת הדרך, כאשר הם רואים שני אנשים בקטטת סכינים, במקום להסתובב לאחור ולהדיר רגליים, הם מכניסים את ראשם כחוצץ ביניהם, לאחר מכן זה עובר לכנופיות, לאינטרסים פוליטיים ועד לחקירת אישי הציבור החזקים במדינה.
בסוף-השבוע האחרון לאחר דיונים קדחתניים אשר בוחנים בכל שעה מחדש את עצביך, החליט השר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ', "איציק" כפי שרובכם מכירים אותו, להצביע נגד התקציב ולא לקחת את ההצעה אשר הייתה מוכנה על שולחנו. מגובה במפכ"ל ובנציב שירות בתי הסוהר, הוא החליט ללכת בדרך הקשה יותר. בלי התפשרויות על שכר השוטרים והסוהרים בדגש על הנגדים ועד רמת הפקדים, בלי ניתוק פזיז מהרכבי שכר צה"ל שעליו מתבסס השכר הבסיסי במשטרה, בלי ויתור על מענק של כ-10,000 ש"ח שבא לסתום חור קטן בבור העצום של חובות המדינה והחברה לשוטרים ולסוהרים, נגד סגירת של בתי כלא, תחנות ויחידות, נגד פיטורי שוטרים בשנים הבאות, נגד ביטול המכסות לבני מיעוטים, נגד פיתוח מערך הסיגינט, נגד קיצוץ המערך השיטור העירוני שאמור להביא עוד מאות שוטרים למשטרת ישראל, נגד ביטול תזמורת המשטרה ובעיקר במחיר של תדמית.
איציק ובעצם כולנו, כל הנוכחים, ידענו שוויתור על תוספת מיידית של סכומים נכבדים למען תכנון רב-שנתי, יהיה מכה תדמיתית. השוטרים והסוהרים שמחכים לבשורות יתאכזבו וימלמלו לעצמם: "עוד גנרלים שלא מחוברים ולא מצליחים לעשות כלום" בזמן שמחשבים איך ישלחו את הילדה לחוג.
מתוך אותה הבנה אבסולוטית של המצב, אני קובע שהתוצאה תהיה טובה. אני כותב לכם את זה שחור על גבי לבן. אתם יודעים את זה, אני יודע את זה. השר לבסוף יחתום, בגיבוי המפכ"ל והנציב, על הסכם ראוי בשביל כולנו. בשביל העלאת שכרם של השוטרים והסוהרים, ותסלחו לי שאיני מעוניין לפרט את כל המספרים והדיאגראמות הכלכליות, כי זה לא באמת מעניין.
הבחירה הקשה של התנגדות לתקציב ולא להיכנע לשיטת הסד"ח של האוצר היא תוצאה של סיבה אחת. השר לביטחון פנים, כמו המפכ"ל, כמו הנציב, כמו רבים שגדלו במשפחת המשטרה, עושים את הדברים כדרכם שלהם, למען המטרה וללא סיבה הגיונית נראית לעין.
ובעיקר, כמו שוטרים אמיתיים, נגד דרך הטבע.
