כל אחד מאיתנו רואה וחווה את המציאות באופן שונה, כל אחד מאיתנו בוחר מה לקחת מהמציאות אל תוך הצילום ומה להשאיר מחוצה לו. כל אחד מאיתנו בוחר כיצד 'לסדר' את הצורות, הצבעים הגוונים, הנושאים וכו' בתוך המסגרת הצילומית ומה מתוכם יהיה חד, מה מטושטש, מה גדול ומה קטן ובקיצור - כל אחד מאיתנו קובע איזו חוויה יעביר הצילום.
פעמים רבות אני נתקלת בצילומים יפים, עשויים טכנית לעילא, אך החוויה, הרעיון והביטוי האישי של הצלם נעדרים מהם. לרוב זה קורה כי הצלם עובד לפי ה"חוקים" של איך צריך לצלם.
האם יש 'נכון ולא נכון' בצילום? האם 'לא לחתוך ראשים', 'לא לצלם מול האור', 'לחלק את הפריים לשליש ושני שליש' הם חוקים שצילום חייב לשאת על-מנת להיכנס לקטגוריה של 'צילום טוב'?. הרי ככל שניצור יותר חוקים (חוקים הנוצרים תמיד לאחר מעשה) נגביל את עצמנו לראייה סטנדרטית ומקובלת וניצור שפה צילומית אחידה אשר תגביל את חופש היצירה.
למעשה, כל הגדרה של צילום 'נכון' או 'לא נכון' מונעת מהצלם לבנות את השפה האישית שלו בצילום ולפתח אותו ככלי לביטוי אישי.
קומפוזיציה או כל אחד מכלי הצילום העומדים לרשותנו הם אמצעים להביע חוויה אותה רוצה הצלם להעביר. אז איך בעצם נשתמש בהם על-מנת להביע? פשוט מאוד - נצלם באופן חופשי ואינטואיטיבי. הראייה שלנו היא המשך ישיר לאישיות שלנו. הדבר משתקף במשיכה השונה של כל אחד מאיתנו לנושא זה או אחר, בנטייה האישית שלנו להתמקד בנושא אחד מתוך מכלול של נושאים או לאחד נושאים שונים וליצור שיח בניהם. ישנן קומפוזיציות 'בלגניסטיות', ישנן קומפוזיציות 'יציבות ורגועות', יש כאלו שהן דינאמיות ובעצם, ישנן אינסוף אפשרויות. כל אחת מהאפשרויות ממחישה את הראייה הייחודית שלנו ומשנה את החוויה העוברת מהצילום לצופה.
הערות כמו 'אני הייתי חותך אחרת...' או 'למה לא צילמת את זה ככה...', אינן רלוונטית, הצלם עשה את הבחירות שלו ומה שעלינו כצופים לעשות הוא לשאול את עצמנו מה הן גורמות לנו להרגיש, לחשוב ולראות. כמו בכל תקשורת, תנו לצלם להתבטא וכל תחושה העולה מהצילום - לגיטימית.
אם ביטוי אישי הוא פשוט וטבעי, מדוע נוצר פער בין מה שהתכוונו לאייך שהובנו?
הסיבה לכך נחלקת לשניים: בראש ובראשונה צריך ללמוד את הכלים של הצילום לצורך ביטוי טוב יותר ודיוק מיריבי ביחס לאמירה. ידע מאפשר בחירה ובחירה היא כלי חשוב ליצירה.
ובשנייה - בדומה לכל שפה, שפת הצילום הוא שפה ויזואלית בעלת מאפיינים משלה. כמי שרגילים לתקשורת מילולית, צלמים בתחילת דרכם עדין נוטים ליצור צילומים שהמסר שלהם מפורש, כך שאפשר להחליף את הצילום בטקסט, או שהם מסבירים את הצילום בלי לאפשר לו לעמוד בפני עצמו. קשה מאוד להפנים שהצילום לא מתקשר איתנו דרך מילים.
אני רואה את תפקידי העיקרי כמנחה. אני מתבוננת וחווה את התוכן הצילומי של כל אחד ואחת מהסטודנטים שלי, ואז משמשת להם סוג של מראה הנותנת תוקף לשפה ולאמירה המייחדת אותם, בכדי לעזור להם לחדד ולשכלל את הביטוי האישי.
דוגמאות לצילומים צילום 1 -ליי פרידלנדר (נ. 1934), ארה"ב - מצלם מול האור בכך הוא יוצר צללים, אלכסונים, משולשים ופרוק של הסצנה לשלוש. הדרמה והמתח בין שלושת חלקי הסצנה מתחזקים בזכות השימוש באור.
צילום 2 -אנדרה קרטז' (1894-1985), הונגריה - הוצאת ראשי הנגנים מחוץ לפריים מאפשרת לצופה להתמקד בתנועות הידיים והבזקי האור החוזרים מכלי הנגינה ומקנים לצילום מקצב.
