במסגרת ספר עב כרס פורס משרד האוצר את הצעותיו לתיקונים במסגרת אישור הליכי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנים 2011 עד 2012. נציג להלן את ההצעות המתייחסות לתחום מיסוי ה
מקרקעין, תוך שנדגיש כי ההצעות טעונות כמובן אישור של הממשלה ושל הכנסת, ולפיכך לא ברור עדיין גורלן.
במסגרת הפרק המכונה "שיפור וייעול תהליכי עשיית עסקים", מציג משרד האוצר את הצעותיו לקיצור ההליכים עד להשלמת עסקות מקרקעין ברישום. ככלל, מדובר ביוזמה מבורכת, הכוללת הצעה לחייב את המנהל לשלוח כבר בתוך 20 יום הודעת שומה על-פי השומה העצמית, וכן להגביל את פרק הזמן לעשיית שומה סופית ל - 8 חודשים בלבד תוך מתן זכות טיעון לנישום טרם שומה לפי מיטב שפיטה. גם תקופת הטיפול בהשגה תקוצר ל - 8 חודשים (רק במקרים מיוחדים היא תוארך לשנה).
עם זאת, באותה מסגרת מוטלות גם חובות נוספות על המוכרים: מוצע לקבוע כי בעת מכירת מקרקעין תוגש שומה עצמית המפרטת את החישוב בתוך 25 יום ממועד המכירה (במקום 50 כיום), ולא תינתן האפשרות להגיש הצהרה ללא שומה עצמית. המדובר בצעד בעל השלכות לא פשוטות, שכן רשויות מיסוי מקרקעין דורשות צירוף קבלות על הוצאות במכירה, ופעמים רבות לא ניתן לקבל קבלות כאמור (מעוה"ד, המתווך השמאי של העסקה וכו'), בתוך פרק זמן כה קצר ולבצע את החישוב במועד. כמו-כן מוצע לקצר את מועד תשלום המס לפי סעיף 51 לחוק למועד שבו שולמה 30% מהתמורה (במקום 50% כיום). עוד מוצע, שבעסקות בהן התמורה היא במזומן בלבד תחול חובת ניכוי במקור על הקונה בשיעור של 15% מהתמורה וזו תועבר במישרין לרשויות מיסוי מקרקעין ותיחשב כאילו הקונה שילם אותה למוכר. סכום שנוכה לא יוחזר עד שהפכה השומה סופית או לפי קביעת ועדת הערר לפי המאוחר.
ביחס להמלצה אחרונה זו אין ספק שמדובר בהמלצה שאינה פשוטה. מחד-גיסא, היא תאפשר קבלת אישורים לרישום לטאבו במהירות. מצד שני - היא מטילה חובה על הרוכש (גם כשמדובר באדם פרטי) ועלולה לפגוע קשות בקניינו של המוכר, העשוי להיזקק לסכומים למטרת החזר משכנתה על הנכס, רכישת נכס חלופי וכו'. ניכוי בשיעור 15% מהתמורה מניח שהרווח בעסקה הינו גבוה ביותר. בהנחה של מס שבח בשיעור 20%, ניכוי 15% מהתמורה משמעו ש - 75% מהתמורה הינה שבח! כלומר שהרווח של המוכר הינו פי 4 על יתרת השקעתו! זוהי הנחה מרחיקת לכת, כאשר פעמים רבות מדובר ברווחים צנועים או בהפסד. הענקת הסמכות למנהל להקטין את השיעור אינה מהווה פיתרון מספק, בהותירה את שיקול הדעת למנהל, והקושי העשוי להיות לשכנע את המנהל ביחס לשיעור הניכוי הנכון ולקבל תשובתו בתוך פרק הזמן הקצר עד מועד חובת הניכוי במקור.