על תקשורת ועל שמפניה

העיתונאי דן מרגלית התייחס בטורו השבועי ב"ישראל השבוע" (16.7.10) ל"דילמת השב"כ", כלומר לפרשה שהתעוררה בימים אלה ועדיין לא ברור אם תהפוך לפרשת חיים פרלמן או לפרשת השב"כ. מוקדם יותר באותו טור הוא שוב חילק את עולמנו ל"בני האור", כלומר לאלו החושבים כמותו, ול"בני החושך", כלומר האחרים, אלה הנגועים ב"פרידמניזם" ועסוקים בניגוח שלטון החוק. מדובר בשבוע שבו ניתנה שוב תזכורת כיצד דווקא ה"ברקיזם" של "בני האור" הוא זה שפוגע בשלטון החוק. כאשר העונש הקליל על הפקרת ילד פצוע בתאונת פגע וברח הוא שלוש שנות מאסר, בדיוק כמו העונש הכבד על זריקת נעל על נשיאת בית המשפט העליון, שוב נפגע אמונו של הציבור בשיקוליהן של מערכות המשפט ואכיפת החוק. בקטע העוסק ב"דילמת השב"כ" העיר מרגלית כי "סוגיית הסוכן 'שמפניה', שעוררה סערה לאחר רצח יצחק רבין, לא באה על פתרונה מעולם". הוא מסיים את עיסוקו בנושא ב"ספק אם שב"כ במדינה דמוקרטית יכול לפעול בלי 'משחקים מלוכלכים'". אכן, יש מקום לספק. ובכל זאת, שב"כ במדינה דמוקרטית אמור לפעול במסגרת הכלים והכללים שהמדינה הדמוקרטית מעמידה לרשותו. מצד שני, תקשורת חוקרת והוגנת אינה יכולה להשאיר סוגייה כמו זו של הסוכן "שמפניה" סתומה במשך 15 שנים, בלי שתבוא על פתרונה. האם מדובר בקשר של שתיקה? מרגלית מעלה "שאלה סבוכה: כמה 'חבל' רשאים מפעיליו של סוכן להעניק לו בייזום הסתה ואפילו עבירה קלה על החוק...". התקשורת הישראלית התנפלה השבוע על פרשת חיים פרלמן כמוצאת שלל רב. בהתלהמותם היו כתבים שהציגו את האיש כמתנחל והתעלמו מכך שהוא מתנחל במישור החוף, סמוך ליבנה. אבל, אותה תקשורת היא זו המנציחה את סוגיית הסוכן "שמפניה" סתומה במשך 15 שנים, ואינה טורחת למלא את ייעודה כתקשורת חוקרת והוגנת. האם מדובר בקשר של שתיקה? בקרוב תמלאנה 15 שנים לרצח רבין, ושוב יתחולל פסטיבל ההסתה השנתי נגד מחצית הציבור בגין פשעו של יחיד. שוב תיזרקנה לחלל אותן סיסמאות שחוקות, ושוב תתעלם התקשורת מן הספקות הרבים והמתרבים לגבי נסיבות הרצח. כל עוד לא נחקרה עד תומה סוגיית הסוכן "שמפניה", כל עוד לא התבררה "השאלה הסבוכה כמה 'חבל' רשאים מפעיליו של סוכן להעניק לו בייזום הסתה ואפילו עבירה קלה על החוק" (בשפתו של מרגלית), כל עוד לא נשאלה ונענתה השאלה את מי שירת רצח רבין, וכל עוד לא נחקרו "המשחקים המלוכלכים" שקדמו לרצח, אין מנוס מכך שהספקות לגבי הגירסה הרשמית רק יוסיפו ויתגברו. ישראל נכנעה לאחרונה ללחצים כבדים והקימה ועדת חקירה מיותרת שתפקידה אינו אלא לשרת גורמי פנים וחוץ שמטרתם להפיל ממשלה נבחרת ולהחליפה בממשלה אחרת, עם סוסה טרויאנית בתוכה. במקום ועדת החקירה המיותרת מוטב היה אילו היו מוקמות שתי ועדות החקירה הממלכתיות החיוניות באמת: זו שתחקור את הנסיבות שהובילו להסכם אוסלו ונזקיו העצומים, וזו שתחקור ללא משוא-פנים את רצח רבין. שני נושאים אלה קשורים זה בזה, מפלגים את החברה הישראלית, ומחייבים בירור ציבורי יסודי. האם יימצא עיתונאי חוקר שיפרוץ את קשר השתיקה הקושר "משחקים מלוכלכים", "שמפניה", חיים ומוות?