256 הצדיקים

העצומה לגיבוי המרצים מצדדי חופש השיסוי, עלולה הייתה ליצור רושם, שמאחורי החותמים ניצבת האקדמיה כולה. אבל מתברר לפתע, שלא הכל שחור שם, באקדמיה. יש גם צדיקים בסדום האקדמית. דווקא בתוך מעוז השמאל הרדיקלי אוניברסיטת תל אביב (ותודה לעיתונאי עדי שוורץ על חשיפה בלעדית זו ב'ישראל היום') אזרו עוז 256 בכירים אמיצים, וחתמו על גילוי דעת הקובע כי "קריאתם של חברי סגל לחרם אקדמי, אינה עולה בקנה אחד עם ערכי האחריות והיושרה", וכי הקריאה לחרם על ישראל מהווה "פגיעה קשה באתיקה האקדמית, תוך שימוש לרעה בחופש האקדמי". מילים כדורבנות, ללא ספק. סוף-סוף קם הילד החכם, בעל הראייה הנכוחה, מסיפורו של אנדרסן, ומגלה את האמת: המלך (האקדמי במקרה שלנו) הוא עירום! עצומת 256 הצדיקים שקמו להגן על מדינתם מפני עריצות השמאל ההזוי שהשתלט על האקדמיה, מדברת בעד עצמה. אבל איפה כל השאר? איך זה שלא נמצאו צדיקים נוספים באוניברסיטת תל אביב? וכיצד ייתכן שבאף אקדמיה אחרת – בירושלים, בחיפה, בבאר שבע וברמת גן – לא קם אף מרצה, אפילו לא אחד, שיזם עצומה זהה נגד עמיתיו הקוראים להחרים את מדינתם? כולם השתפנו? יש אורות בקצה המנהרה, אבל הם עדיין נצנוצים קלילים בלבד. שר החינוך והכנסת מוזמנים להפעיל סמכויותיהם כדי לעשות סדר באקדמיה.

מעולם, ובשום מדינה, אין חופש אקדמי מוחלט ובלתי מוגבל. אין לאנשי אקדמיה שום חופש אקדמי לחשוף סודות ביטחוניים, להוציא דיבה, להפעיל אלימות פיסית, לשדוד בנק. שום אוניברסיטה לא תכיר בחופש אקדמי שיתיר למרצה שלה לפעול בניגוד לתקנונה. אין בעולם סוג של חופש אקדמי שבשמו יודיע מרצה, כי לא מתחשק לו, בשם החופש האקדמי, להיכנס לכיתה וללמד את הסטודנטים שלו. להפך: רק באחרונה הוכיחו אוניברסיטאות בישראל עד כמה החופש האקדמי הוא בסך-הכל בדיחה גרועה. האוניברסיטה העברית בירושלים הדיחה את המרצה ד"ר רן ברץ, שהוערך מאוד על-ידי תלמידיו, רק ב'אשמת' דעותיו המזוהות עם המחנה הלאומי ופעילותו האקדמית (החלקית) עם 'זו ארצנו' מחוץ לכתלי האוניברסיטה. אותה אוניברסיטה צדקנית, שלא שינתה את טעמה כנראה מאז ימי נשיאה, ד"ר יהודה מגנס, שחיפש כל דרך לרצות את הערבים, נמנעה מלהעניק דרגת פרופסור אמריטוס, שהגיעה על-פי כל קנה מידה לגדול חוקרי מדע המדינה בישראל ומגדולי החוקרים בעולם בתחומו, פרופ' אברהם דיסקין, לרגל צאתו לגמלאות, וזאת משום שלא התיישר על-פי ה'בון טון' האנטי-ציוני, טען שהדוח של 'זו ארצנו' מתון וקלוש לעומת המציאות הנוראה באקדמיה, והוסיף שעל השיח של מדע המדינה השתלט נרטיב שקרי, פוסט-ציוני. ואילו באוניברסיטת באר שבע פוטר בשרירות ובחוצפה ד"ר ירוחם לויט, מפני שדיבר עם הסטודנטים, דווקא בשם החופש האקדמי, נגד בעלי נטיות הפוכות. אוניברסיטת חיפה רדפה מרצים שהתבטאו בשם החופש האקדמי נגד אי-נאמנותם של הערבים למדינתם. אוניברסיטת בר-אילן השעתה פעילות של תא סטודנטים מן הימין בגין תעלול סטודנטיאלי בלתי מוצלח. באוניברסיטאות שונות בארץ נרדפים, כפי שחשף התחקיר המצוין של ארגון 'זו ארצנו', סטודנטים שמרשים לעצמם בשם החופש האקדמי, לחשוב אחרת מהטפותיהם של המרצים השמאלנים שלהם. סטודנטים שמסרבים לאמץ את הנרטיב הפלשתיני, מאוימים כי ייפגעו זכויותיהם, ציוניהם וקידומם. סטודנטים שהשתמשו במונח מלחמת העצמאות או מלחמת השחרור נתבעו להחליפם במונח מלחמת 48'. בכיתה מסוימת נדרשו הסטודנטים לחדול מהשימוש במונח ארץ ישראל ולהשתמש בשם פלשתין. ברוב המחלקות למדע המדינה באוניברסיטאות בארץ כופים על הסטודנטים – והפעם בשם אי-החופש האקדמי – להתעמק במקורות ש-80% מהם נחשבים פוסט-ציוניים עד אנטי-ציוניים, ורובם שוללים את עצם זכות קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל כמדינת הלאום היהודי. באוניברסיטת תל אביב, כך מעידה פרופ' נירה חטיבה, האחראית על סקרי המשוב בקרב הסטודנטים, מתבטאים מרצים נגד מדינת ישראל, צה"ל והתנועה הציונית, "ואף גרוע מכך", כדבריה. במילים אחרות: החופש האקדמי מנוצל באקדמיה לשיסוי נגד המדינה, באולמות ההרצאות בארץ ובמוסדות אקדמיים בחו"ל, אבל איננו קיים לגבי מרצים שחושבים אחרת, שנאמנים למדינה ולציונות. נגדם מפעיל השמאל האינטלקטואלי את מכבש העריצות הבולשביקית.

החרפה הזו, שנמשכה שנים לא מעטות, עשויה סוף-סוף להגיע לקיצה בזמן הקרוב, אם שר החינוך גדעון סער יאזור אומץ לב ציבורי וממלכתי ויממש את הבטחתו לפעול נגד הקוראים לחרם ולסלקם מן האוניברסיטאות, ואם תאשר הכנסת את הצעת החוק שכבר עברה בקריאה טרומית, לקנוס ב-30 אלף שקל יוזם חרם על ישראל. אין ספק שבדרך יהיו זעקות שבר, שכבר נשמעות פה ושם נגד יוזמות אלה. 542 מרצים מן האוניברסיטאות בארץ חתמו על עצומת מחאה כנגד הגינוי שהשמיע השר סער כלפי החותרים תחת אושיות מדינתם. "חופש הביטוי והחופש האקדמי", כתבו המצדדים ביוזמי החרם הבינלאומי, "הם נשמת אפה של המערכת האקדמית", והזהירו כי "נזק רב ייגרם לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד". זעקת הקוזק הנגזל.