תועלתו של האיסור הגורף על מכירת אלכוהול בשעות הלילה מפוקפקת ועומדת בסימן-שאלה אחד גדול. מי שמכור בכל מאודו לטיפה המרה, או מי שסתם יבוא לו לשתות דווקא באותן שעות-מכירה אסורות - יוכל להמשיך ולעשות זאת באין מפריע גם להבא. אז מה הועילו חכמי הכנסת בתקנתם?
אינני אלכהוליסט והטיפה המרה מעולם לא הייתה חביבה עלי. ובכל זאת אני מגן על זכותם של חסידיה ליהנות ממנה בגבולותיה הסבירים. גם אינני מעשן מושבע, ואף שמעשני הסיגריות אינם חביבים עלי, אני סבור שאין לשלול מהם את הנאתם, כל עוד אינם נושפים את העשן בדלת-אמותי.
מאבק אימפוטנטי המלחמה של הרשויות בתופעת השכרות ובפשיעה הנלווית אליה אומנם עלתה מדרגה, אבל עדיין נותרה אימפוטנטית. גם אם לא ניתן יהיה עוד לקנות בקבוק-שיכר בפיצוצייה הקרובה אחרי שעת האפס - עדיין אפשר יהיה לרכוש אותו מוקדם יותר וללגום ממנו בשעות הקטנות של הלילה. יתר על כן, המצב רק יורע.
אם קודם לכן החליט מישהו להתמסטל בשעה 23:00 - עכשיו הוא יוכל לעשות זאת כבר מ-22:00. זאת ועוד: החוק החדש רק יעודד אגירה מוגברת של משקאות חריפים. הבהלה לאלכוהול תעצם מעצם החשש שהוא עלול, פתאום, לאזול.
שכר בהפסד אם יצא מישהו כששכרו בהפסדו, הרי הן רק אותן חנויות שפתוחות מסביב לשעון. אחרי ככלות הכל ידוע ששעות הלילה הן שעות שיא המכירה והכנסתם של בתי העסק עלולה בשל כך לרדת באורח ניכר. מי שיינזקו יהיו, אפוא, לא השתיינים, אלא בעלי הפיצוציות.
בסופו של דבר ירו לעצמם מחוקקי חוק היובש ברגליים. בעוד שהפיצוציות באו על עונשן - מעניק החוק החדש "פטור" למקומות-בילוי מוסדרים, כמו מסעדות, בארים, או אולמות-אירועים, שמגישים משקאות במזיגה. במקומות האלה ניתן יהיה להמשיך ולהשתכר כלוט בכל שעות הפעילות, ללא הגבלה שהיא: בירה חופשי-חופשי ויין כיד המלך.
חריש לעומק המגבלה היחידה שהוטלה על בעלי העסקים האלה היא חיובם בהצבת שלטים המזהירים מפני סכנות האלכוהול. בדיוק כמו כתובות האזהרה על קופסאות הסיגריות. חזקה על שתיין מכור, או מעשן מושבע, שיפסח עליהן.
וכמו תמיד, בחרה גם הפעם הכנסת להתמודד עם הנושא האקוטי בדרך הקלה והנוחה ביותר. מי שבאמת רוצה למנוע את הנהיגה תחת השפעת אלכוהול ואת הפשיעה הכרוכה בצידה צריך, ראשית לכל, לעשות חריש לעומק: לדאוג למערכת-חינוך מוסדרת והולמת הן בבית והן בבית הספר. ובא לציון גואל.