בית המשפט העליון החליט להכפיל את עונשו של השוטר שחר מזרחי, אשר ירה והרג גנב מכונית. זאת הכותרת שקראנו ושמענו בימים האחרונים באמצעי התקשורת - והיא, כמובן, שקר גמור. גנב רכב שהיה נתקל בשוטר, היה מנסה לברוח מן המקום. לא היה מנסה לדרוס את השוטר כפי שעשה הפושע במקרה של השוטר שחר מזרחי. גנב לא היה תוקע סכין במוחו של השוטר, כפי שעשה הפושע במקרה של השוטר אסולין, אשר מוטל מאז ללא הכרה במיטה בבית החולים. גניבת מכוניות היא חלק מן המלחמה של הערבים בישראל ובתושביה. גנב לא היה מסתכן בעבירה חמורה של רצח או פציעה של שוטר; גם אם היה נתפס, היה עונשו על גניבה קטן ללא השוואה מעונש של רוצח. אבל מי שפועל כמחבל אינו חושש, הוא מלא שנאה ומבקש להרוג אם רק יוכל.
בית המשפט העליון, שהכפיל את עונשו של השוטר, מעדיף לעצום את עיניו. הוא מעדיף לראות במחמוד גנאיים מקרה של גנב מכוניות שהסתבך בניסיון לברוח. על גניבת מכוניות אין עונש מוות ולכן לא הייתה הצדקה לשוטר להרוג אותו. בית המשפט מעדיף להתעלם מן המניעים הלאומניים של הפושע, מעדיף להתעלם מן המקרים שקרו בעבר, מעדיף לראות בו אזרח ישראלי ככל אזרח - כל זה כאשר נוח לבית המשפט. במקרים אחרים, מעדיף בית המשפט לראות בו 'פלשתיני' מקופח אשר זכותו להפגין ולהשתולל ולהזדהות עם המחבלים בני עמו - כמו במקרה של חברי הכנסת הערביים אשר הצטרפו למחבלים על הספינה "מאווי מרמרה" אך לא הובאו לתת דין וחשבון על מעשיהם נגד המדינה וצה"ל, ולא על הפרת שבועת האמון שלהם כחברי כנסת.
השוטר שחר מזרחי היה בסכנת חיים והגן בגופו על התושבים השלווים המהלכים ברחובות. הוא ניסה לעצר את הפושע, והפושע כמעט הצליח לדרוס אותו. חלון המכונית נשבר, אך הפושע לא עצר את המכונית. השוטר, שהיה חרד לחייו, ירה בו. מעניין להשוות את המקרה הזה למקרה אשר אירע לשופטת בית המשפט העליון,
דורית ביניש, עצמה. אזרח השליך נעל לעברה - יותר בבוז ופחות ברצון לאלימות נגדה. העיתונים מסרו אז כי זורק הנעל הוצא מן האולם, והוסיפו בהסכמה ובהנאה, כי בחדר צדדי הפליאו המאבטחים את מכותיהם בו. ודאי פעלו המאבטחים ברוח האימונים והתדריכים שקיבלו. השופטים ידעו על הדבר - מדוע לא עצרו ומנעו את ההכאה? אין בחוק הפלילי עונש של מכות. לשופטת לא נשקפה שום סכנה, המעשה בבית המשפט נעשה מתוך כעס וחוסר שיקול דעת באותו זמן. מה היה מצבו הנפשי של שוטר אשר רק בנס ניצל מניסיון רצח, וידע על מקרים קודמים של שוטרים שנפצעו קשות (דומני כי השוטר שחר מזרחי עצמו הותקף במקרה קודם של ניסיון גניבת רכב) - כל זה כנראה כאין וכאפס בעיני היושבים על כס המשפט.
גזר הדין נגד שחר מזרחי מסכן את חיי כולנו. מחבלים יתעודדו לפעול בידיעה כי השוטרים יחשבו מאה פעמים לפני שישתמשו באקדח שלהם, גם כאשר יש סכנת נפשות להם ולאזרחים - איך יוכלו להוכיח לבית המשפט כי הייתה סכנה. בית המשפט העדיף להתעלם מפרטי המקרה של השוטר שחר מזרחי.
הדרך לעצור את הסכנה המוחשית שיצרה ההכרעה של בית המשפט העליון היא לחנון מיד את השוטר. יש ודאי כללים על השהיה והמתנה, ותהליכים להענקת חנינה. במקרה הזה, הענקת חנינה היא עניין דחוף לביטחון ברחובות ירושלים ובכל ערי ישראל.
