אינני מכיר את שחר מזרחי, ואף לא קראתי את פסקי הדין בעניינו - לא של בית המשפט המחוזי ולא של בית המשפט העליון. אולם פרשה זו, המסעירה בימים אלה את התקשורת, את המשטרה, את המשרד לביטחון פנים, וכמובן, את המערכת המשפטית - מזכירה לי ימים רחוקים.
ב-29 באוקטובר 1956, במקביל לפתיחת מבצע "קדש", הוטל עוצר על היישובים הערביים שלאורך קו שביתת-הנשק. לקראת ערב, הרגו לוחמי משמר הגבול עשרות מתושבי כפר-קאסם אשר חזרו לבתיהם בכפר לאחר שסיימו את עבודתם בשדות, מבלי דעת כי הוטל עוצר במקום.
מפקדי הכוח של משמר הגבול שפעל במקום הועמדו למשפט, ופסק הדין העלה את שאלת הפקודה הבלתי-חוקית. על רקע זה יזמה הפרקליטות הצבאית מסע הסברה בצה"ל אשר נועד לחדד את הדילמות שעמן עשוי חייל להתמודד מול פקודות שנויות במחלוקת.
זכור לי אלוף משנה משה זוהר, הפרקליט הצבאי הראשי באותם ימים, שהסביר לחניכי בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל את הנושא. לצורך הבהרת הדילמות, העלה מן האוב פרשייה בה הסתבך בריטי, שוטר משטרת המנדט, ביפו הערבית במהלך המאורעות של 1936-39.
במהלך סיור ברחובות העיר, השוטר, יחד עם הסמל הממונה עליו, עצרו ילד ערבי שהפיץ כרוזים. בעת שהילד ניסה לברוח ולהתחמק מן המעצר, ירה השוטר בילד והרגו. השוטר הועמד לדין באשמת הריגה ונמצא אשם. בערעור, קודם החלטת שלושת השופטים בעניינו, ניתנה לו האפשרות לטעון ולהצדיק את מעשיו.
אני "קוקני" יליד לונדון, הסביר הבחור. ביקשתי להתקבל כשוטר במשטרה המטרופוליטנית של העיר. נדחיתי בטענה שהשכלתי איננה מספקת למטרה זו, עם זאת הציעו לי לשרת כשוטר באחת המושבות הבריטיות. וכך הגעתי לפלשתינה.
במהלך שלוש השנים האחרונות הייתי צמוד לסרג'נט ג'והנס, הוא היה עבורי בחזקת אורים ותומים, כאשר אני ממלא בדקדקנות כל אחת מהוראותיו.
בעת סיור שעשינו ברחובות יפו ראינו את הילד מפיץ כרוזים. עצרנו אותו והובלנו אותו לתחנת המשטרה. לפתע ניתק הילד מן האחיזה בידי וניסה להימלט. Shoot him! צעק סרג'נט ג'והנס לעברי. עמד לרשותי שבריר של שנייה לשקול אם פקודתו היא חוקית או בלתי חוקית בעליל. וכידוע לכם - יריתי והרגתי את הילד.
אני רואה מולי את שלושתכם, עם ערימת ספרי החוק שעל השולחן, ספרים המונים את כל התקדימים בהם עלו פרשיות דומות. לי אין השכלה משפטית, בבדיקות המיון נקבע שאינני כשיר לשרת כשוטר בלונדון, והנה בשבריר השנייה שעמד לרשותי לבחינת חוקיותה של הפקודה שקיבלתי, פקודה מפורשת של הסרג'נט אשר במשך שנים נשמעתי לכל פקודה שלו, ללא ערעור, פתחתי באש.
שופטי הערעור החליטו לזכות את השוטר.
אינני יודע מה היה גורלו של ג'והנס, הסמל אשר נתן את הפקודה הבלתי-חוקית. בנסיבות המקרה, גם לרשותו עמד שבריר של שנייה כיצד לנהוג בילד הנמלט, לירות או לתת לו לברוח לנפשו.
דומני כי הלקח מפרשייה זו נכון גם בימינו - חיילים ושוטרים מתמודדים עם סיטואציות כאלה אין ספור פעמים. ספק רב אם מאזני-המשפט הם הכלי הראוי לדון ולבחון את החלטות המעורבים בהן.
