לשב"כ של תקופת אוסלו לא היו מעצורים. אבישי רביב לא הביא הרבה תועלת מודיעינית, כי הפעילים המרכזיים בימין חשדו בו והתרחקו ממנו. עיקר פעילותו היה ייזום פרובוקציות להכפשת הימין כסיוע לצעדים המדיניים של הממשלה. הוא נהג להתנכל לערבים, לאיים על אנשי ציבור ולרוץ לתקשורת כדי להחריב את תדמית הימין והמתנחלים.
רביב פגש אנשי חמאס בעזה ואיפשר בכך לרבין להאשים את הימין כקשור לחמאס. בשם ארגונו הפיקטיבי, אי"ל, הוא לקח אחריות על רצח בחלחול וגרם להשנאת המתנחלים בציבור הישראלי ולגל התקפות על התחבורה היהודית שעברה בכפר, שנרגע רק בעקבות "תקלה" של תפיסת הרוצחים האמיתיים שהיו ערבים. רביב ערך טקס השבעה מפוברק ל"אי"ל" בהר הרצל, זכה לשיתוף פעולה מכתב ערוץ 1 שהתעלם מפרצי הצחוק של המשתתפים ושהקפיד לצנזר אותם בעריכה. עם ישראל, שלא ידע מכלום, צפה בהפקה משותפת של סוכן פרובוקאטור מטעם שירות הביון הממלכתי וכתב מסלף מהטלוויזיה הממלכתית, וממנה הצטייר מחנה פוליטי שלם כרצחני ומטורף.
רביב הוא שהפיץ לתקשורת את הכרזה הבודדת של רבין במדי ס.ס. שעד היום מוצגת בתקשורת כ"הסתה שהובילה לרצח". הפירומן הזה קיבל רישיון להשתולל כמעט ללא הגבלה, כל עוד הביא את הסחורה - הכפשת הימין. כמעט כל עשרות התיקים שנפתחו לו נסגרו בשיטתיות על-ידי פרקליטת המדינה דאז,
דורית ביניש, שלפי דברי איש שב"כ שתועדו בדיון בפרקליטות, התירה מראש לרביב במקרה מסוים להחשיד אדם חף מפשע לצורך העמקת הכיסוי שלו. רביב עוד הספיק ליטול אחריות על הניסיון לרצח רבין. מתן הרישיון והחסינות לפרובוקציות הוביל לכך שעד היום חלק ניכר מהציבור מאמין שיש קשר בין רצח רבין לשב"כ.
