מבין כל סוגי הגזענים, אלה ההומניטריים מסתירים טוב מכולם את התנהגותם המרושעת. קשה להבחין בגזענותם, כי הם מציגים עצמם כשפויים, נאורים ומתקדמים.
כל אחד יכול להבחין בקלות ב'גזען המכוער', החוזר על קביעות קולוניאליסטיות ישנות כמו "אפריקנים הם כמו ילדים, הם סובלים מפיגור" או "הם תת-אדם, ולכן אינם אחראים למעשיהם". ההשקפות הבסיסיות של הגזענים ההומניטריים דומות מאוד. הם למשל עשויים לטעון שהבעיות העכשוויות של מדינות אפריקה נובעות בעיקר מהתקופה הקולוניאלית, חרף העובדה שארצות אלו הפכו למדינות עצמאיות לפני עשורים רבים. פירוש הטענה הזאת הוא, למעשה, שאפריקנים לא יכולים לקבל אחריות על ארצותיהם.
השקפת עולמו של הגזען ההומניטרי מעוותת אפוא כמו זו של הגזען המכוער, אף שאיננה מבוטאת במפורש.
ואולם, המסקנות של הגזען ההומניטרי שונות מאלו של הגזען המכוער. לפי צורת המחשבה של הראשון, האדם שאיננו לבן, או החלש, אינם יכולים לשאת באחריות למעשיהם, ולכן עלינו לעצום עין, במידת האפשר, ביחס למעשים אלו - גם אם מדובר בפשעים קיצוניים ביותר. למרבה המזל, הגזענים המכוערים כבר לא יכולים לפרסם את מאמריהם בתקשורת של הזרם המרכזי; לרוע המזל, הגזענים ההומניטריים מוצאים תקשורת פתוחה ומזמינה.
חשיפתם של הגזענים ההומניטריים במסגרת הקרב נגד הדה-לגיטימציה של ישראל מוזנחת, אף שזהו נושא מכריע. הצלחתו של הנרטיב הפלשתיני, עם כל השקרים המופצים בעולם המערבי, היא במידה רבה תוצאת קידומו בידי הגזענים ההומניטריים. הם מציגים את הפלשתינים כקורבנות בלבד, וממעטים ככל האפשר להתייחס לפשעים הגדולים שהם מבצעים או שהם תומכים בהם. בדרך זו הפכו הגזענים ההומניטריים לתומכים בטרוריסטים ואף לבעלי בריתם של הדוגלים ברצח עם.
דוגמה לכך ניתן למצוא בתשומת הלב המועטה שהוקדשה לדברי התנחומים שאמר יו"ר הרשות הפלשתינית,
מחמוד עבאס, למשפחתו של אבו-דאוד. עבאס אמר על מתכנן טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972 כי "המנוח היה אחד המנהיגים הבולטים בתנועת פת"ח וחי חיים מלאים במאבק, במאמץ מסור ובהקרבה אדירה למען הבעיה הלגיטימית של עמו... איזה אח נפלא, שותף, קשוח ועקשן, לוחם חסר פשרות".
