|
אדם מן השורה צריך להיות נטול-לב אם איננו יורד לצערן של המשפחות הנפגעות. אלא שעם כל ההבנה לתחושתן - אין לשכוח, ולו לרגע, ששופט - כל שופט - איננו אדם מן השורה. עליו להתעלות מעל לכל רגש, גם אם הוא כואב, בסתר-ליבו ובאורח כנה את כאבן העמוק של המשפחות. עם כל הכבוד, בית המשפט איננו זירה ל"שואו-אוף". שופט איננו יכול לשמש ככותל הדמעות או כפסיכולוג של המשפחה הפגועה. מוטל עליו לנהל את המשפט באובייקטיביות מלאה, בקור-רוח; על-פי המוח, ללא סנטימנטים, על בסיס של ראיות ולא תחושות, גם אם זה נשמע קר ומנוכר מאוד.
|
|
בהזדמנות זו מן הראוי לנפץ גם את המיתוס, כאילו שופט מושפע מסקירת אמצעי התקשורת על הדיונים המתנהלים בבתי המשפט. לא מינה ולא מקצתיה; ואוי לו לאותו שופט שיהסס לפעול שלא על-פי שיקול הדעת המשפטי שלו בלבד. וכשם ששופט ראוי לא יושפע ממה שאמצעי התקשורת כותבים עליו ועל מהלך המשפט המתנהל באולמו - כך גם לא תעשה עליו שום רושם כל חולצה עם דיוקן, אפילו תהא, לא עלינו, ספוגה בדמו של הנרצח. רק בשיקול-דעת, גם אם הוא נשמע קר ומנוכר, מצופה מהשופט שיחרוץ את דין הצדק.
|
|
