שוב נחשפו, ובמקרה, חלק מהנורמות המקובלות אצל בכירי פרקליטות המדינה שלנו.
רונית תירוש רצתה שיסידרו לה אישור רטרואקטיבי לשמירת זכויות מימיה במשרד החינוך, מה שהיה מסדיר לה פנסיית ענק מקופת המדינה, אבל העסק לא היה חוקי ונציבות שירות המדינה סירבה לתרגיל.
אבל לתירוש הייתה חברה בשם
נורית אלשטיין, עו"ד בכירה בשירות המדינה, שהכינה עבור נציבות שירות המדינה "חוות דעת פנימית" בנושא. יעני יעוץ משפטי פנימי של פרקליטות המדינה לנציבות. רק שבמקרה נתפסה התכתבות סודית שהתרחשה במקביל בין אלשטיין (עובדת המדינה) לתירוש (התובעת את המדינה) ומתברר שהשתיים היו "מתוקות" זו לזו. הטיוטא הפנימית של הפרקליטה, שהועברה בסתר לתירוש לתיקוניה והערותיה, נתגלתה כשהיא נושאת עדות לחילופי ביטויי חיבה שבמצב רגיל אתה מוצא אותם במצעד הגאווה, לא במסמכים של משרד המשפטים.
מישהו אמר משהו על הפרת אמונים של אלשטיין? מישהו אמר משהו על
ניגוד עניינים? מישהו אמר משהו על ניסיון להונאת קופת המדינה בכמה מליוני שקלים?
ואל תחשבו שהמקרה של תירוש ואלשטיין הוא בודד. חצי פרקליטות עסוקה בהסדרת דברים כאלה לחברים. מה הסיכוי שמישהו יגלה אי פעם איך הוסדרו למישהו קרקעות, אחוזי בניה, ביטול הליכים, תוספות לפנסיה, חנינות תמורת תשלום, עסקות כופר או אישור לברוח לחו"ל (וד"ש לדן כהן, שופט וידיד).
במדינות פרה-היסטוריות ומיושנות כמו אנגליה, גרמניה או שויץ היו שתיהן, אלשיין ותירוש הולכות הביתה כשבעקבותיהן התובע הכללי. במדינות חסרות סיגנון כמו ארה"ב הן היו עפות מייד לידי מחלקת חקירות פדרלית וחבר מושבעים גדול. רק שפה הן התיישבו שתיהן בכנסת. תירוש כח"כ ואלשטיין כיועצת המשפטית שלה, כשלצידן צוחק ח"כ
נחמן שי, שעשה תרגיל הרבה יותר מוצלח ולוקח לכיס פנסיה מצה"ל. באישור היעוץ המשפטי, כמובן.
והכי חשוב שתקשיבו לפרקליט המדינה
משה לדור, שיחזור ויסביר לכם למה אסור להקים יחידה שתחקור שחיתויות ורמאויות בפרקליטות המדינה. הוא יודע למה. ביום שזה יקום הפרקליטות תיוותר ריקה.