השאלה שאציג לקוראי "על צד שמאל" היא שאלת יסוד: האם מסוגל השמאל להתייחס אל המשטר בישראל כמשהו שונה ממה שהוא מתיימר להיות, דהיינו, משטר דמוקרטי? מבלי שעניין מהותי זה יפלס לעצמו מקום מכריע בסדר היום הלאומי, שום התקדמות מהותית לא תוכל לחול בנושאים הרבים והחשובים שהשמאל מעלה אל ראש הסולם.
פירושה המילולי של דמוקרטיה הוא, כידוע, שלטון הרוב, אבל דמוקרטיה הינה גם מערכת של ערכי יסוד (כדוגמת שמירה על זכויות המיעוט). עם זאת, ברור שבלי שלטון רוב לא תתכן כל דמוקרטיה, ואין סיכוי גם לקיומם של אותם ערכי יסוד נלווים. ומכאן, אם לא קיים בארץ שלטון רוב, עניין זה לבדו לא מאפשר כאן משטר דמוקרטי.
טענתי המרכזית היא, שהרוב אינו שולט בארץ - כשלחלק עצום מתושביה, החיים תחת כיבוש מזה יותר מארבעים שנה, אין כל זכויות אזרח. שום התחכמות תלמודית לא תעזור כאן: המשטר בארץ הוא משטר אפרטהייד, משומן היטב. כדי לשנות את המצב "באופן דמוקרטי", חייב להיחקק חוק על-ידי רוב חברי הכנסת, שאינם מייצגים את רוב תושבי הטריטוריה שבה שולטת אותה כנסת. ולמה שישנו אותם ח"כים את עורם? הם מוגנים על-ידי השקר הענק, היסודי, שלפיו הם מייצגים את הרוב!
איך יכול מצב זה להשתנות - לפני שתארע אותה שואה אזורית שכולנו רואים את בואה הקרב? רק בדרך של פעילות משולבת, הכוללת קעקוע ריבונותה של הכנסת הלא-דמוקרטית בדרכים לגיטימיות (כל עוד ניתן), עם פעילות חוץ-מערכתית מוחצת, הנשענת על הצהרה ברורה שהמשטר בארץ אינו דמוקרטי, ועל נכונותם של אלפי בני אדם לקרוא תגר על חוק האפרטהייד בגופם.
מאז 1967, כל ממשלות ישראל (חוץ מממשלת רבין בחודשי חייו האחרונים) תמכו ללא סייג במתנחלים. ההתנחלות הינה שלטון אנטי-מוסרי של כוח אלים. בחלקה הגדול היא מנוגדת לחוק הישראלי. כולה מנוגדת לחוק הבינלאומי. הגייסות של המתנחלים ממומנות, מצוידות, מתַקשרות ומתוּקשרות היטב. לשום חוק שינסה, כביכול, לשנות את המצב הקיים, אין סיכוי להשפיע ולו כזרת על תפישתם ועל מעשיהם של נציגי המשיח עלי אדמות. ומכיוון ששום חוק-מדינה לא יצלח כאן, רק כוח פיזי ורוחני השווה להם ומנוגד גם יחד, יוכל לשנות את התמונה מיסודה.
בחברון, סביב פינוי אחד הבתים של המתנחלים, שני (!) עיתונאים מנעו בגופם טבח בתושבי אחד הבתים הסמוכים. זהו סוג הפעולה שמאות ואלפי בני אדם חייבים לבצע - מול כל התעללות ופוגרום של המתנחלים. כמו מטוסים חדישים שחגים ללא הרף בשחקים, על קבוצות אלה, מנוהלות ממרכז ארצי, לסרוק את "השטחים" ללא הפסקה. ומה, תשאלו, על הצבא, שיאסור פעולה מסוג זה? אדרבא, שייזָרקו עשרות או מאות מאותם שליחי המוסר האנושי הגבוה אל בתי הסוהר הישראלים! פעולה נחרצת ומתמשכת מסוג זה של ישראלים השפעתה על קידום השלום תהיה אדירה.
ומה על כנסת ישראל? האם תוכל זאת להשתנות? הכל יכול לקרות, כאשר שואפי השלום יראו שיש מי שלוחם למען השלום בגופו, ושמוכן ויכול לייצג אותם.
האם יש סיכוי שמפלגה יפת נפש כמרצ, למשל, תרצה - שלא לדבר על תהיה מסוגלת - לגייס את האלפים? אם מה שנכתב בידי מנהיגי מרצ על מטרותיה אכן אמיתי, היא תוכל.
השינוי שמדובר בו פה הוא גדול. הוא שונה במהותו מהסתפקות בהליכה לקלפי כל ארבע שנים, ומשירת שירים עצובים בכיכר רבין. אבל הוא אפשרי - בתנאי שהנהגה בטוחה בדרכה תאיר את הדרך, להלכה ולמעשה.
