עולמו המוסרי המופלא של גדעון לוי

במאמר בעיתון הארץ מ-25.7.10 תחת הכותרת "משטרה חולה" תוקף העיתונאי גדעון לוי בחריפות רבה את הגיבוי שמעניק מפכ"ל המשטרה לשוטר שחר מזרחי, אשר הורשע ונידון למאסר בגין הריגת עבריין ערבי. גדעון לוי א': חייבים למצות את הדין עם שחר מזרחי (היהודי) על הריגת עבריין (פלשתיני) בהקשר זה כותב גדעון לוי בין היתר (מומלץ לקרוא את המאמר המלא):

• "משטרה שלא מסלקת מיד משורותיה בבושת פנים שוטר כשחר מזרחי היא משטרה חולה; מפכ"ל שבמקום לגנות את השוטר המורשע אומר שהמשטרה תמשיך לגבותו, לא יכול להיות מפכ"ל. מפכ"ל שיוצא במשתמע כנגד בית המשפט העליון הוא מפכ"ל שפוגע בשלטון החוק. נכון, אלה קביעות חמורות, אבל התנהגותה של המשטרה חמורה לא פחות".

• "טרם יבשה הדיו על פסיקתה הצודקת של ביניש, וכבר מתחיל המסע לחנינתו של מזרחי, בניצוחו השערורייתי של השר לביטחון הפנים. צריך לעצרו מיד. אם מזרחי לא ירצה את עונשו, נדע שמותר לשוטרים להרוג בלא רסן".

עמדתו של גדעון לוי ברורה כשמש הזורחת. אדם שגרם להריגה, ובוודאי אדם שהורשע בהריגה או ברצח, אינו זכאי למידת הרחמים ויש למצות עימו את הדין במלוא החומרה. גורמי הממשל המזדהים עם העבריין הריהם, אליבא דגדעון לוי, הופכים להיות נגועים בעבריינות עצמה ופוסלים עצמם מלשמש בתפקידם. אמירות אלה של גדעון לוי מציבות רף מוסרי ברור ואינן משתמעות לשתי פנים. לפחות לכאורה, שכן אצל גדעון לוי תורת המוסר כתובה בלשון הפכפכה, המשתנה ממאמר למאמר ואין דומה עמדתו בהתייחסותו ליהודים לזו המתייחסת לפלשתינים. כך למשל (וקיימות דוגמאות נוספות) מטיף אותו גדעון לוי לרחם ולחנון רוצחים פלשתינים, האחראים על רצח מכוון של יהודים (ופלשתינים), אשר הביעו גאווה במעשיהם, נשבעו להמשיך ב"מאבק המזוין" וחלקם הורשעו ונידונו למאסר עולם על מעשי רצח. גדעון לוי ב': חייבים לחון ולשחרר טרוריסטים פלשתינים שרצחו יהודים במאמר בעיתון הארץ מ-5.7.10 תחת הכותרת "ואם ישוחררו אלפי אסירים" כותב בין היתר גדעון לוי את הדברים הבאים (מומלץ לקרוא את המאמר המלא):

• "זוכרים את זכרייה זביידי? ה"מבוקש מספר אחת", מפקד גדודי חללי אל-אקצה בג'נין, סמל המאבק החמוש, אויב העם? עכשיו הוא פקיד במשרד האסירים של הרשות הפלשתינית... אילו הצליח צה"ל במצוד האינסופי שלו אחריו, הוא היה מצטרף לעשרות חבריו החללים, או שהיה נמק עכשיו בכלא הישראלי. ישראל הייתה מתעקשת עד לב השמים שלא לשחררו, גם לא תמורת גלעד שליט. דם על הידיים, אתם יודעים. זביידי החופשי טוב לא רק לפלשתינים, הוא גם טוב לישראל".

• "ומה היה קורה, אתם חושבים, אילו שוחרר מרואן ברגותי? לפלשתינים היה מנהיג, כזה שמכיר אותנו כה טוב, ואפילו יודע להעריך את מה שראוי להערכה אצלנו, שהיה עסוק עכשיו באיחוד פלגי עמו ובמאמץ להגיע להסדר עם ישראל. גם אם עסק ברגותי במישרין בטרור, יש אלף עדים (וידידים) ישראלים ששמעו אותו שנים מזהיר מפניו. היה טוב לישראל אילו הקשיבה לו בזמן, היה טוב אילו שוחרר מזמן".

• "בעוד מתנהל אצלנו הוויכוח על שחרור האלף, או ליתר דיוק, על קומץ האסירים ששנויים במחלוקת, בעוד מפחידים אותנו השכם והערב מפני שחרורם - צריך לשאול: ומה יקרה אם ישראל תשחרר לא אלף כי אם אלפים? התגובה האוטומטית תהיה כמובן: אסון. מותר לשאול: האומנם?".

• "רבבת בני אדם [גדעון לוי מגזים במספר האסירים ומנפחו ברבע מעבר למספר האמיתי], שנלחמו בצדק בכיבוש, חלקם באלימות נפשעת וכמה מהם עוד כלואים מלפני הסכמי אוסלו, רוצים חופש. חלקם הגדול זכאי לו... הם שילמו ובגדול, הגיעה העת להשתחרר מייצרי הנקם שלנו ולשחררם. הגיעה העת לחשוב מחוץ לקופסה, קופסת האיומים החלולה".

• "שחרור אסירים נרחב, כיוזמה ישראלית ולא כעוד התקפלות, לא תגרנות על עסקה אלא מחווה אמיתית, מלאת כוונות טובות, הוא המתכון הכי בדוק להפחת רוח גדולה וחדשה".

גדעון לוי מגלה אפוא מידת רחמים יוצאת מגדרה כלפי הטרוריסטים הפלשתינים שהורשעו ברצח ישראלים ומרצים את עונשם בכלא. לדידו, הם ראויים לחופש, לחנינה ולשחרור מיידי מהכלא. בעניינו של זכריא זביידי, האחראי לרצח ישראלים ולפגיעה בפלשתינים החשודים כמשתפי פעולה, מברך גדעון לוי על כך שכוחות הביטחון הישראלים לא הצליחו ללוכדו ולהביאו לדין. לדידו, מעשי הרצח של זביידי מלבינים כשלג והוא זכאי לחופש, בניגוד לשחר מזרחי שבעניינו תובע גדעון לוי למצות את הדין עד תום. גם מרואן ברגותי, שהוביל ופיקד על מסע הטרור של גדודי חללי אל-אקצה, כולל פיגועי התאבדות, ומרצה מאסר עולם על רצח ישראלים זוכה להערכתו העמוקה של גדעון לוי הקורא לשחררו לאלתר ממאסרו. דימויו של גדעון לוי כאיש מוסר מתנפץ במאמריו החושפים את עולמו המוסרי האמיתי ההנהגה הפלשתינית חוזרת ומדגישה את תמיכתה הבלתי מסויגת בטרוריסטים הפלשתינים ובמעשיהם. הם מוצגים כ"גיבורים" וכמודל לדור הצעיר וגם זוכים לסיוע כספי נדיב מאוד במהלך מאסרם ולאחר שחרורם כאות הוקרה על תרומתם למאבק הפלשתיני. גם בעניין זה גדעון לוי אינו מחיל את העיקרון שקבע ולפיו מפקד (במקרה דנן מפכ"ל המשטרה בפרשת שחר מזרחי) המזדהה עם עבריין אחת דינו שלא להמשיך בתפקידו. גדעון לוי מחריש מול הגיבוי שניתן מהממסד הפלשתיני לטרוריסטים ואינו דורש את התפטרות המנהיגים הפלשתינים. ההסבר לכך פשוט: גדעון לוי אינו רואה בהם טרוריסטים. הוא קובע נחרצות, כי כל האסירים הפלשתינים ללא יוצא מן הכלל "נלחמו בצדק בכיבוש". גדעון לוי מצטייר בעיני חוגים בציבור הישראלי כאביר זכויות האדם שמוצא פיו מוסר טהור, ואולם דימוי זה מתנפץ על גלי מאמריו החושפים בזה אחר זה את תפיסת עולמו המוסרית הייחודית שקו פרשת המים שלה עובר בין יהודים לפלשתינים.