שמענו כי
דן מרידור טען בדיון על עתידה של מדינת ישראל, שלא רצוי לקבוע את המדינה כמדינת היהודים כדי שלא להכעיס את הערבים, כולל ערביי ישראל. צריך להזכיר לקבוצת השמאל הקיצוני בישראל, שעל-פי מגילת העצמאות הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, גם אם זה מכעיס, ואכן זה מכעיס.
יותר נוח להקים מדינה קוסמופוליטית בה גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. יותר טוב לחיות באוטופיה ובשלום עכשיו ללא שוחרי רעה ומחרחרי מלחמה. נעים יותר כשאין באופק סופה בחורף ואין חמסין בקיץ.
מכעיס לקום כל בוקר ולשמוע בקול ברמה "אללה הוא אכבר", ולעת ערב לחזות באברכים הממהרים לבית התפילה עם כובעים שחורים ופאות מסולסלות. מתסכל להמתין עד שמגיע, בכל פעם שרוצים לחצות את הכביש, רמזור ירוק. אבל אלה, דן, אלה החיים.
כילד בגן, אתה רוצה מדינה לא יהודית וללא הטרדות. אין כאן, תחכה למחר.
כאן - יש שרב וסופות חול, רמזור אדום, ערבים וחרדים, דתיים שהולכים בדרך בטוחה להוות רוב יהודי בארץ, טייסים וקצינים דתיים, ואפילו הנח"ל הקרבי - הוא נח"ל חרדי... כי זו מדינה יהודית מלכתחילה, ולנצח.
וזה באמת מרגיז, קל וחומר - את אויבי המדינה מבית ועוד יותר את חבורות האנטישמים באירופה, ולא פחות את כנופיות הטרור, תומכיהן ומממניהן, את שוחרי מדינת כל אזרחיה ושאר קבוצות לחץ המטרידות את משרד החוץ.
בפועל ולמעשה לא כל-כך חשוב כיצד תוגדר המדינה, כמו כיצד היא תהיה למעשה, ומהו הכיוון ההתפתחותי של מדינת ישראל מבחינת יהדותה. עיון בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וניתוח נכון של הנתונים, מראה כי שיעור היהודים במדינה הולך ועולה מאז הקמתה ועד כה, וחיזוי עתידי נכון מלמד כי תהליך הגידול של היהודים יתגבר ויתעצם בקצב גיאומטרי לאחר שהייה זמנית עקב שוויון במעבר ממיעוט חרדים+דתיים לעומת ערבים, ובהמשך ליתרון כמותי שכאמור יילך ויגדל.
מדינאי אמור לראות נכוחה את העובדות ולנתח את המצב בחוכמה, תוך הפניית מבט לעתיד ולא הסתתרות מהאמת העובדתית והדחקת המציאות. וטרם דיברנו על כור המחצבה, על גאווה לאומית ועל נאמנות לדרך האבות והמייסדים...
