לפני ימים ספורים פרסם היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, הנחיה שעניינה "ביצוע פסקי דין של בתי המשפט נגד המדינה" [ראה ידיעה בנושא משמאל].
בהנחיה, מבהיר היועץ המשפטי כי: "ביצוע פסקי דין של בית המשפט המטילים על המדינה חיוב לבצע פעולה מסויימת... הינה חובה המוטלת על המדינה". עוד נאמר, כי מדובר "בחובה בסיסית המוטלת על המדינה".
במסגרת ההנחיה, מפרט היועץ המשפטי את האמצעים שיש לנקוט על-מנת להבטיח ביצועם של פסקי דין על-ידי המדינה.
הידרדרות ההנחיה החדשה מלמדת על המצב העגום, בלשון המעטה, אליו הידרדרה החברה הישראלית ומוסדות המדינה בשנים האחרונות.
כיבוד פסקי דין הוא מאושיות הדמוקרטיה. מדובר בעניין יסודי ובסיסי שאינו דורש הבהרה או הנחיה. בוודאי ובוודאי ככל שהדברים נוגעים למדינה עצמה. ברגע שהמדינה או תושביה יחדלו מלקיים פסקי דין, תיווצר אנרכיה, המשטר יקרוס והמדינה תיעלם.
מובן, כי בשולי החברה הישראלית תמיד ישנם ויהיו גורמים שאינם מכבדים פסקי דין. כנגדם, עומדים אמצעי אכיפה שהחוק מעמיד, דוגמת קנסות ומאסר. אך ברגע שהדבר יהפוך לתופעה - היינו, אי-כיבוד המוני של פסקי דין - אזי גם אותם אמצעי אכיפה לא יועילו, הן משום שהמערכת אינה מסוגלת לנקוט אמצעי אכיפה המוניים וחשוב מכך - משום שאמצעי האכיפה מותנה אף הוא באמון הציבור ובצורך הבסיסי לכבד פסקי דין.
לאחרונה נשמעו קולות קשים נגד התבטאות רבנים שקראו שלא לכבד את פסיקת בית המשפט העליון בנושא בית הספר ביישוב עמנואל. על כל אחד מאזרחי המדינה, ובוודאי על מנהיגים (פוליטיים או רוחניים) מוטלת החובה לכבד פסקי דין.
יחד עם זאת, מקום בו המדינה עצמה אינה מכבדת את פסיקות בתי המשפט, מה לנו שנלין על קבוצה זו או אחרת שמבזה החלטות של בית המשפט העליון (ראו כדוגמה: פסק הדין בנושא פירוק גדר ההפרדה באזור בילעין, פסק דין בנושא מיגון בתי הספר בשדרות ועוד).
בנסיבות שנוצרו, ההנחיה הינה במקומה. יש להבהיר ולהנחות את מוסדות המדינה לכבד פסקי דין. פסק דין אינו המלצה. יחד עם זאת, הנחיה זו מלמדת יותר מכל שהמדינה עצמה - שהרשות השופטת הינה זרוע מרכזית מזרועותיה - כשלה ובגדול.
