במהלך יולי 2010 נשמעו כמה קולות בארצות-הברית הקוראים לשקול מחדש את האופציה הצבאית נגד אירן. חלק מהדוברים לא הזדהו בשמם, ויתכן שהם באים מתוך המערכת הביטחונית או הפוליטית. ואולם כמה מהם, בעלי תפקידים בכירים בעבר, הזדהו בשמם. הבולט ביניהם הוא ראש ה-CIA לשעבר, גנרל מייקל היידן, שאמר במפורש, בראיון ל-CNN, שהתקפה על מתקני הגרעין באירן אינה האופציה הגרועה ביותר עבור ארצות-הברית. לדבריו, כששימש ראש ה-CIA (עד פברואר 2009), המהלך הצבאי נמצא בתחתית הרשימה, אך עתה הוא נראה צפוי יותר, משום שכל האמצעים שארצות-הברית נקטה אינם מספיקים כדי לעצור את אירן בדרכה לבנות יכולת לייצור נשק גרעיני.
קדמו להיידן הסנאטורים-לשעבר דניאל קואטס וצ'רלס רוב והגנרל צ'רלס וולד, סגן מפקד הפיקוד האירופי של ארצות-הברית לשעבר, שעוד בספטמבר 2009 קראו במאמר משותף לנקוט גישה נוקשה כלפי אירן: אם ההידברות עימה תיכשל, על ארצות-הברית לנטוש את המשא והמתן, לערוך הכנות צבאיות במרחב המפרץ, לשקול אפשרות של הטלת מצור ימי על אירן, וכאופציה אחרונה - לשקול הנחתת מכה צבאית על אירן, שלמרות הסיכונים הכרוכים בה, היא אפשרית.
הממשל האמריקני אינו שותף לקריאות אלה, והוא חוזר על עמדתו, שכל האופציות מונחות על השולחן, ובכללן האופציה הצבאית, ואולם התקפה על אירן היא אופציה גרועה ומסוכנת, ולכן אינה רצויה בנסיבות הנוכחיות. ואולם בין השיטין, עולה כנראה שינוי מסוים בגישת מערכת הביטחון האמריקנית, או גורמים בתוכה, לאופציה הצבאית. שינוי הנימה משתקף, בין השאר, בראיון שנתן השבוע יושב-ראש המטות המשולבים, אדמירל מייק מאלן. למרות הסתייגותו החוזרת ממהלך צבאי, מאלן רואה באופציה הצבאית "אופציה חשובה", ואם הממשל יגיע לנקודת הכרעה, קיימת תוכנית מוכנה לפעולה צבאית, למקרה שיהיה בה צורך.
האישור לקיומה של תוכנית פעולה צבאית, גם אם אינו מפתיע, מתחבר לדבריהם של גורמי ממשל, שאמרו באפריל 2010, שמערכת הביטחון האמריקנית עוסקת בהכנת חלופות צבאיות, שעדיין מצויות בשלבי פיתוח, שיוגשו לשיקולו של הנשיא, אם הדיפלומטיה והסנקציות לא יוכחו כיעילות. גם גורם ישראלי אמר לאחרונה, שלפני שנה לא הייתה לארצות-הברית אופציה צבאית, אך האמריקנים מגלים עתה רצינות לגבי תכנון המהלך הצבאי, והאופציה נעשתה עתה ממשית. ומקורות במערכת הביטחון האמריקנית אישרו, שפיקוד המרכז האמריקני, האחראי על רוב המזרח התיכון, התקדם במידה משמעותית בתכנון מטרות לתקיפה אווירית באירן.
שינוי הנימה בממשל ומחוץ לו לגבי מקומה של האופציה הצבאית נובע כנראה בעיקר מהספקנות לגבי יעילותן של הסנקציות - גם במסגרת הסבב החדש שהוטל על אירן. התחושה בקרב גורמים שונים בארצות-הברית היא שבסופו של דבר הסנקציות לבדן לא יעצרו את חתירתה של אירן לנשק גרעיני, אם משום שיהיה קשה להשיג שיתוף פעולה בינלאומי רחב מספיק ליישומן ולאכיפתן, ואם משום שאירן תהיה נחושה להמשיך בפעילותה הגרעינית למרות הסנקציות. ראש ה-CIA, לאון פאנטה, ביטא ספקנות זו באמרו לאחרונה, כי הסנקציות בנראה לא ירתיעו את אירן מחתירתה לנשק גרעיני.
לקולות הנשמעים בארצות-הברית מצטרפים קולות נוספים. מדינות ערב המתונות, ובעיקר מדינות המפרץ, מגלות דאגה גוברת מהתקדמותה של אירן לעבר הנשק הגרעיני, ומחוסר הצלחתה של ארצות-הברית לעצור אותה. יש דיווחים שהסעודים העלו את סוגיית המהלך הצבאי בשיחות עם הממשל האמריקני, תוך הבהרה שאינם יכולים לחיות תחת אירן גרעינית. הרחיק לכת בעניין זה שגריר איחוד האמירויות בוושינגטון, שאמר שהסיכון הכרוך באירן גרעינית חמור מהסיכון שייווצר בעקבות פעולה צבאית נגד אירן.
האם קולות אלה משקפים שינוי בעמדת הממשל האמריקני כלפי האופציה הצבאית? ככל הנראה עדיין לא. הממשל עדיין מדגיש את הסיכונים החמורים שהוא רואה במהלך הצבאי, ובהערכתו זו לא חל שינוי. ברור שכל עוד יעריך הממשל שהמהלך המדיני - כולל סבב הסנקציות החדש - טרם מוצה, הוא לא יפנה לדרך הצבאית. מאחר שבחינת השפעתן של הסנקציות החדשות תדרוש זמן, אולי אף זמן ניכר, פירוש הדבר שלפחות במהלך החודשים הקרובים, ויתכן מעבר להם, לא ישקול הממשל את האופציה הצבאית. בפרק זמן זה ימשיך הממשל להביע את ציפייתו שגם ישראל לא תנקוט מהלך צבאי עצמאי.
אבל לקולות העולים מארצות-הברית, ולהודעת יושב-ראש המטות המשולבים כי מצויה בידו תוכנית לפעולה צבאית באירן, יש משמעות חשובה. גם אם בשלב זה ממשיך הממשל להסתייג ממהלך צבאי, רואים כנראה הממשל וגורמים נוספים בוושינגטון צורך להעלות את פרופיל ההתייחסות לאופציה הצבאית, כדי להשיג כמה מטרות חשובות. המטרה האחת היא לעבות את לחץ הסנקציות על אירן באיום מעורפל במהלך צבאי, אם זו לא תשתף פעולה. איומיה המחודשים של אירן בתגובה צבאית להתקפה נגדה מלמדים כנראה כי היא קלטה את האיום האמריקני. המטרה השנייה היא להגביר את הלחץ על הממשלות האחרות, ובעיקר על רוסיה וסין, לשתף פעולה ביישום הסנקציות, תוך איום מרומז שאם אלה לא ישיגו את התוצאות המקוות, לא תהיה לממשל ברירה אלא לפנות לדרך הצבאית. והמטרה השלישית היא להתחיל בהכנת הרקע למהלך צבאי, הן בזירה הבינלאומית והן בזירה הפנימית בארצות-הברית - למקרה שהמהלך המדיני ייכשל ויהיה צורך לשקול מהלך צבאי.
מוקדם עדיין לשפוט אם יש בדיבורים על האופציה הצבאית משום התחלה של שינוי בעמדת הממשל. אבל הדיון הציבורי המתרחב בארצות-הברית בסוגיה זו משקף תחושה שככל שלוח הזמנים הטכנולוגי של תוכנית הגרעין האירנית יתקצר וילך, ולא תימצא הדרך המדינית לעצור אותה, יעמוד הממשל האמריקני - ועימו גם ממשלת ישראל - בפני שתי חלופות קשות ובעייתיות: לנקוט מהלך צבאי כדי לעצור את אירן, או להשלים עם המשך העשרת האורניום באירן, ובהמשך הדרך - להשלים עם אירן בעלת יכולת גרעינית. מתוך התלבטות זו, הרושם העולה מדיווחים שונים הוא, כי גם אם הכף עדיין נוטה בממשל בבירור נגד פעולה צבאית, ניתן לה כיום יותר משקל מאשר בעבר. מבחינה זו, לעובדה שגנרל היידן, דמות מקצועית מרכזית בעבר הקרוב במערכת הביטחון ובקהילת המודיעין בארצות-הברית, התייצב במפורש לצד האופציה הצבאית יש משמעות חשובה בדיון הציבורי.
