אצ"ג מבוקר

לפני שישה חודשים פרסמתי מאמר באתר News1 - "אל תלינו על ליברמן". ב-ח' בניסן תש"ע, לפני חמישה חודשים, הסב את תשומת לבי מר דוד גרינברג, בנו של המשורר אורי צבי גרינברג, לכמה מכשלות במאמרי. לכן אני מבקש ברשימה זו לתקן את הטעון תיקון, וסליחה שאני עושה זאת באיחור רב. במיוחד שהשבוע מר דוד גרינברג הסב את תשומת לבי פעם נוספת להבטחתי לתקן את המעוות. אני חוזר על מה שכתבתי במכתב אישי לדוד גרינברג. חשוב לי להדגיש, שאביו, אורי צבי גרינברג, הוא אחד מענקי השירה העברית. וזאת אני מוצא לנכון להבהיר למרות שהשקפת עולמי שונה לחלוטין מהשקפת עולמו של המשורר אורי צבי גרינברג. אני מוצא עצמי חוזר ושונה בספרו "רחובות הנהר", שהוא אחד מפניני הלשון של השירה העברית. דוד היקר, כאדם המשוטט בעשור השמיני לחייו, אני כותב מתוך דם לבי, כי על ענק שירה כמו אביך, מוטלת אחריות רבה. כשם שאני כואב הופעת ביטויים קשים בשירה הערבית, שלא פעם עולה על שרטון של אמירות קשות נגד יהודים, כך אני כואב את האמירות של אביך היקר כלפי ערבי באשר הוא ערבי. אני מודה שלא הייתי רגיש מספיק להקשר, שהניע את אביך להגיב כפי שהגיב. זו הייתה טעות מצדי לא לתאר את הרקע שעומד מאחורי המילים, ועל כך אני מצר. אך יחד עם זאת שירתו של אביך הפכה לנכס צאן ברזל של השירה העברית. ביטויים כמו: "אֵין שָׁלוֹם לָעִבְרִים עִם זְאֵבֵי עָרָב בְּצִיּוֹן", או כמו: "חֶלְאַת עָרָב", "כַּלְבֵי עָרָב", "בֶּן הָאָמָה" תורמים ליצירת ניכור ואיבה בין עמים. הם הופכים את השפה העברית לשפה מובסת, במיוחד כאשר הביטויים האלו מתורגמים לחיי היומיום שלנו. כואב לי שמשורר בעל שיעור קומה כמו אביך, צמרת השירה העברית, בחר מילים שמקוממות אותי כמו: "אֵין טְהוֹרִים לַשִּׁלְטוֹן מִיהוּדִים". אינני רואה עצמי עליון על-אף לא אדם אחד שנברא בצלם, תהיה דתו אשר תהיה. ביקשתי להביע במאמרי הסתייגות מביטוי שמצא לו מקום בשירת א.צ. גרינברג: "אֵין יָפִים מֵהֶם...". ואני, שמורה לי הזכות להביע את מחאתי נגד כל מה שמביעות מילים אלו. אינני רואה עצמי יפה יותר מכל נברא אחר בצלם. אפשר להתווכח עם אנשי משמר העמק. אני מצר על ביטויי קללה לכתובתם של אנשי משמר העמק, שמצאה את מקומה בשירת א.צ. גרינברג. קללה השאולה מספר שמואל ב', א', 21 - שלא יהיה להם, לאנשי משמר העמק, טל בהר, ולא יהיה להם עץ, כשברקע פועמת עוצמת המילים של ספר הספרים: "הָרֵי בַּגִּלְבּוֹעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם". בעוד בספר בראשית פרק מ"ט יעקב אבינו מקלל את שמעון ולוי על מעשי הנקם שהם ביצעו באנשי שכם - לצערי, אביך רואה בנקם של שמעון ולוי ערך חיובי. על כך התרעמתי במאמרי. דוד, אני מצטער מאוד שנכשלתי במאמר שפרסמתי לפני שישה חודשים, ואני מודה שאף מעדתי בכך שצירפתי שורות מכמה שירים. ומתוך כבוד למשורר כמו אביך היו בצירופים האלו יותר מטעם לפגם, כי מילה מחברת שלי בין ביטויים פגעה במקור. אני חוזר ומדגיש: אביך יישאר אחד מגדולי השירה העברית. גם אלו שלא הסכימו עם דרכו הפוליטית, ובוודאי אלו המקבלים את משנתו, שמורה בלבם פינה חמה לאורי צבי גרינברג. באותו מאמר ביקשתי להביע את כאבי לאמירות פוליטיות של אביך והעמדתי מולו משוררת נשכחת, אהובה עלי, חיה קדמון שהלכה לעולמה לפני חמישים שנה, בשנת 1960, הרואה את בני-ערב באופן שונה: "כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ". בשירתה אין ביטוי כמו "חֶלְאַת עָרָב". חיה קדמון מייחלת ליום בו בני יצחק ובני ישמעאל "יִטְבְּלוּ פִּתָּם יַחְדָּיו בְּדֶשֶׁן הַמִּנְחָה לְאוֹת כִּי תָּמָה גְּאוּלַת הַדָּם".